העולם שבפנים

לאחר כמה שנים של מחקר אנתרופולוגי מעמיק ניתן לאבחן קווי דמיון מאוד ברורים אצל הבנות הדתיות.

בשעה שאצל החילונית המצויה יש לכל אחת אופי שונה, דעה משל עצמה ומנטאליות נפרדת,

אצל הדתיות, אם לעשות חלוקה גסה, ישנם 2 פסי ייצור עיקריים (כרגע עובדים על עוד):

הקבוצה הראשונה: ''הדוסיות'' – אחת מן הקבוצות המצויות בטבע, וללא ספק הקלה ביותר לזיהוי.

בנות אלה לרוב עברו שטיפת מוח עוד בימי האולפנה, כנראה על ידי הרבנים, והדבר רק מחמיר עם השנים.

ניתן לזהות אותן בקלות, לפי השאלות המונחתות לעברך מצידן, כגון: האם אתה קובע עיתים לתורה? האם אתה מתפלל במניין? וכיצד אתה רואה את השבת שלך? (אני אגב, רואה את השבת שלי בלעדייך).

אלו הן רק מקצת הטעויות שהדוסית המצויה עושה במחוזותינו הפראיים, מה שכנראה יביא ללכידתה וזריקתה. 

 אזורי מרעה נפוצים: מתגודדות בעדר שלהן, במקומות סגורים, לעיתים בבתי קפה אולם עם שמירה מוקפדת על פרופיל נמוך.

הקבוצה השנייה: ''הדתייה לייט'' – במבט ראשוני מדובר בכזאת שלכאורה הפוכה מהקבוצה הקודמת. אך לא להתבלבל רבותי! זן זה של בחורה מסוכן לא פחות.

אותה הדתייה נמצאת בפוזה תמידית של: ''זה שאני דתייה, לא אומר שאני צריכה להיות דתייה''. 

 היא מתאפיינת בידידים בנים רבים (לרוב יותר מאשר חברות), חיוך תמידי על הפנים שאומר: "אני צעירה, רווקה - (וכנראה שתישארי כזאת) - ואני עושה מה שבא לי"...

אך אם תגרד מבעד למעטה המחוספס, תגיע אל ליבה ותמצא בחורה מיואשת, עצובה, המקנאת בחברותיה הדוסיות מהעדר השני. 

אזורי מרעה נפוצים: בעיקר בתי-קפה, מסיבות ''דתיים'', וערבי בובי-זמר.

ישנו פס ייצור נוסף, הנמצא על סף הכחדה: ''הדתייה הנורמלית".

לרוב מדובר בבחורה בריאה בנפשה, קשה מאוד לתיוג, עם מנטאליות אוניברסאלית ודעה משל עצמה.

קשה עד מאוד לאתרה בטבע. מדובר בזן נכחד הראוי להגנה בשמורות טבע מיוחדות.

זוהי מהדורה מוגבלת, המיועדת לאספנים בלבד.