העולם שבפנים

בימים אלה, עת חברי הטוב נפרד מימי רווקותו העליזים, גיליתי משהו מטריד על עצמי: תחושה מוזרה החלה מזדחלת לה לאיטה במורד בטני. אוכלת אותי מבפנים, מתחת לרגליים   עד קצות הציפורניים.  

למרבה הפלא, לא חשתי כאבים כלשהם. התחושה הייתה אפילו נעימה, כמין דגדוג קל בבטן ופרפור רך ועדין של איזור החזה.

לאחר לבטים ארוכים הגעתי בסופו של דבר למסקנה הבלתי נמנעת: אני מתרגש! (אני?)

כן, כן, תצחקו. עכשיו שעברתי ממחנה הציניקנים למחנה הרגשניים, כבר לא אכפת לי.

אני רוצה בהזדמנות זו לאחל לו את מיטב האיחולים במסורת השמאלץ, הקיטש, פרחים מלבלבים and all that crap  .

כמו כן, הריני לציין לשבח את הבחור הנ"ל (השם שמור במערכת) על כך שהיווה מקור גאווה ואושר צרוף לכולנו במעשיו באותו ערב מר ונמהר.

לכל מי שלא היה שם, להלן תיאור המקרה:

זה קרה ביום ג' (פעמיים כי טוב?), שמונה בערב באולמי "לב האפלה" לרגל חתונתך, כאשר הגיע הרב והוקמה החופה, ניגשו אליך שני הוריך ולקחו אותך בזרועותיך להיות לך לשושבינים.

בערך במחצית הדרך אל החופה ניצלת את התרגשותם העזה, נחלצת מאחיזתם, ובשתי ידיך תפסת את ראשיהם והכית אותם זה בזה.

מכאן דילגת במהירות אל מתחת לחופה, נטלת את כוס היין המזומנת לך ורוקנת אותה בפרצופו של אחד ממחזיקי מוטות החופה, מה שגרם לנפילתו אחורה על הקהל המצטופף, יחד עם יריעת החופה.

בשלב זה שלפת מכיסך בזריזות את טבעת הקידושין, ובהעמידך פנים כאילו אתה עונד אותה לאצבע הכלה, תפסת באצבעה, עיקמת אותה בחוזקה, וכאשר כרעה מתעלפת לרגליך ריסקת את הכוס בדריסת רגל על בטנה, ובו בעת בעטת בעוצמה ברגלך השנייה בין רגליו של הרב שהחל זה עתה לקרוא את מגילת הכתובה.

מכאן זינקת אל שולחן הכיבוד והטחת את עוגת הכלולות בפניו של הזמר היווני.

רק אז הרשית לעצמך להיעצר לשנייה ארוכה, הסבת את ראשך אחורנית אל הקהל כשחיוך רחב ממלא את פניך, קדת קידה קצרה והתמזגת עם החשיכה שמסביב.

מייד אחר כך ניגשת ללא דיחוי אל תחנת המשטרה הקרובה ודיווחת על המקרה.

אם כי מניעי המעשה שלך אינם ברורים לי כלל, ואף כי איני יכול למצוא שום סיבה המתקבלת על הדעת לפעולותיך הנזכרות, הריני לציין אותך לשבח על ערנות, אומץ לב, תושייה ודבקות במשימה היכולים לשמש דוגמא ומופת לכולנו בימים אלה.

מוקדש לאליעזר והגזר