העולם שבפנים

בכל פעם שאני מאזין לתכניות "רגע של עברית" ו"באופן מילולי"- פינתו של אבשלום קור, אני חש רגשי נחיתות ומגיע למסקנה שהשפה שבה אני מדבר, סליחה דובר, היא כל שפה אחרת פרט לעברית.

בתכנית האחרונה למשל, למדתי לדעת כי לשווא בזבזתי במשך שנים מילות חיבה על רבים מידידי ורעי הטובים. כל אחד מהם שזכה לכינוי "נמושה" מאחורי גבו כאילו לא נאמר על חשבונו דבר. פשוט הייתי צריך לומר "נמוש". אם כיניתי בהזדמנות מסויימת אדם בפניו במילה "מטומטם", מסתבר שהחמאתי לו. בעברית נכונה הייתי צריך לכנותו "טיפש מוחלט". טיפש סתם לא זהה למטומטם.

אם במקרה אמרתי לבחורה שהיא "חתיכה", מסתבר שהעלבתי אותה.

חתיכה זהו דבר לא שלם ולמעשה יוצא שאמרתי לה שיש לה יופי חלקי, או ששיכלה דל מידי, או
שאופייה אינו לרוחי. אם באמת ובתמים היה בדעתי להחמיא לה הייתי צריך לכנותה "כלילת השלמות". כך בפירוש. מכאן בא: "כלילת היופי", "כלילת השכל" ו"כלילת הנשיות". 

אגב, נא להבדיל בין קלילה, קליל, כלילה, כלל, קלקלה, כלכלה וקלקול. לכל מילה יש משמעות אחרת. אי אפשר, דרך משל, לומר "כלכול קיבה" בכ"ף אלא קלקול קיבה בשני קופים. שני קופים בחולם להבדיל מקופי היער ומקוף המחט. לכלכל את הקיבה בכ"ף הכוונה היא להזין אותה במזון. במקרה זה כלכול קיבה הוא דבר חיובי, משום שהכוונה לקיבה בריאה.

גם בתחום הסלנג יש כמה ביטויים בעברית שממש מביאים לי את הסעיף. או שמא מעלים לי את הסעיף? ובאיזה סעיף מדובר?בכל מקרה, מדובר בביטוי מפגר.

דוגמא נוספת הוא הביטוי "לא שם קצוץ". זהו בעצם עידון של הביטוי "לא שם זין". אז רגע - אפשר לומר שמדובר ב"לא שם זין קצוץ" והכוונה בעצם לברית מילה... כלומר, אין פה מקום לערלים. מה שיפה כאן הוא שהביטוי המקורי והשלילה שלו הינם בעלי אותה משמעות: אני יכול להגיד למישהו "לא שם עליך זין!" ומאידך "שם עליך זין!". אותו הדבר.

למען הסר ספק, האות השביעית של האלף בית באה כאן במשמעות של כלי נשק ותחמושת בלבד, כמובן.

להבדיל מתחום הסלנג המתחדש ומתעדכן כל הזמן, יש הרבה מילים ארכאיות שרק השד יודע מאיפה הן צצו. לדוגמא, המילה "בנדורות". מקור המילה בערבית, והיא בעלת משמעות כפולה:  1) גולות במשחקי הילדים, בעיקר בחיפה. 2) עגבניות.

מעניינת במיוחד השתלשלות העניינים בתולדותיו של השם "עגבניה":

א.     העגבניות הובאו מאיטליה לאפריקה, וכונו תפוחי הכושים. כושים – mori, מכאן pommi de mori.

ב.     במהרה, וגם בצרפת, הובן השם כ- pommi d'amori, כלומר: תפוח אהבה!

ג.      מכאן קבע הסופר יחיאל מיכל פינס: עגבניה (מ-עגב) ובן יהודה: אהבנית (סלידה פוריטנית מן השורש עגב).

ד.      הערבים סירסו, בעיקר בהשפעת השם: תפוז – pommo d'oro, את ה- B ל- P והחליפו מ' ו-נ' ויצא – Bandor.

אתם עוד איתי? הנה עוד ציטטה מהתכנית: "מפעל הפיס" משמעותו "פיס" במובן של גורל/ מזל ולא מלשון פיוס וריצוי. ובוודאי שיש להבדיל מ"פס" צבאי. זהו ביטוי שאינו קיים בעברית. בעברית יש לומר "אישור חופשה" ולא פס. כשמשתמשים במילה "פס" הכוונה היא למשהו שנגוז, התפוגג, נעלם, עבר ובטל מן העולם. פס הוא גם פס מסוג אחר. אפשר לומר העביר פס, אך לא נכון לומר שם פס על מישהו. מעבירים פסים ולא שמים פסים. פסי רכבת מניחים. המילה "פס, פסס" שבה נהוג לקרוא חתולת בית מאולפת אינה בעברית. מעתה והלאה לא נשתמש יותר ב"פסס" לא כדי להביע התפעלות, לא כדי למחות על משהו, ולא כדי לקרוא לחתול.

פסס...