בשנת 1978 עלה לאקרנים הסרט "השועל בלול התרנגולות" שהיה מעובד על פי ספרו של אפרים קישון. הסרט נחל כשלון חרוץ וחתם את הגולל על הקריירה של קישון כבמאי קולנוע.
שנים רבות אחרי כן עדיין תהה קישון מדוע נכשל הסרט ולבסוף הגיע למסקנה:
לא הסרט נכשל, אלא "הקהל נכשל".
***
נכנסתם לרכב. התנעתם. שילבתם להילוך. נסעתם. מרגע זה והלאה אתם נמצאים בשדה מכשולים - המכשולים הם יתר המכוניות מסביב.
הנהגים במכוניות, במכשולים, מסביב פחות טובים מכם. מטרתכם היא לעבור את מסלול המכשולים כדי להגיע ליעדכם בשלום. כדי להשיג יעד זה עליכם לא לוותר לאף אחד בשום שלב ולעשות כל מה שידרש: לחתוך. לקחת זכות קדימה. לעקוף במקום אסור. להוריד או להעלות נוסעים תוך כדי חסימת מסלול הנסיעה של הרכב מאחוריכם. להאיץ ברגע שמישהו מנסה לעקוף. לסטות נתיב ללא איתות. להכנס לצומת לא פנוי. לצפור. לקלל. לסנוור. לנפנף בתנועות ידיים. להוציא מהכלים. לגזול את הצדק לאור היום.
אתם לא רואים אף אחד מהנהגים שמסביב ממטר. אלו מכשולים בלבד.
***
3 פרשיות שהסעירו את הפייסבוק במהלך החודש האחרון:
1. פרשת סהר בצ'י.
הפגנה חברתית שנערכה מול ביתו של שר האוצר, יאיר לפיד, הסתיימה בטונים צורמים: שתי בחורות שעוכבו לחקירה טוענות, כי אחד השוטרים הכה אותן והטריד אותן. אלא שהמפגינות לא הסתפקו בכך. הן העלו פוסט בו פירטו את נסיבות המקרה וצירפו תמונה של השוטר תוך שהן מצטטות אותו - "השוטר שאל אותנו אם באנו לחפש בולבולים".
משטרת תל אביב הכחישה את הדברים וטענה בתגובה כי המפגינות הן שתקפו את השוטר.
לצד ההאשמות שהופצו ברשת, נפתחה חזית נוספת, שיצאה מהעולם הווירטואלי אל עיר מגוריו של אותו שוטר – קריית עקרון. הופצו עלונים וכרזות הנושאים את תמונתו של השוטר לצד הכיתוב הבא: "תושבי עקרון והסביבה ראו הוזהרתם! השכן שלכם סהר בצ'י, שוטר במשטרת ישראל, אמר לשתי נשים צעירות במהלך הפגנה 'באתן לחפש בולבולים?'.
יומיים לאחר מכן, הופץ גם סרטון שצולם יומיים לפני ההפגנה המדוברת, בו נראית אחת המפגינות מתעמתת עם שוטר אחר, מתוך כוונה להראות את אופן ההתגרות שלה במשטרה. שתי המפגינות מוכרות בפעילות המחאה שלהן, ואחת מהן גם נעצרה בעבר.
מי צודק? מה קדם למה? השוטר תקף את המפגינות - או להיפך?
הפייסבוק הפך לכלי תקשורתי שמשמש לשיווק עמדות אישיות שנכפות על הצד השני ללא בחירה.
נכנסנו למצב של "לוחמת פייסבוק": כל קבוצה או בעל אינטרס מנסה לגייס אותי לשרותו, ולעזאזל השאר. "תרבות דיון"? מה זה בכלל???
וכפי שראינו, אין גבולות גם בתגובות. הן הופכות להיות יותר ויותר מתלהמות, מוחצנות ומעליבות. תגובות שמעלות האשמות חסרות בסיס כלפי אנשים שלא יכולים להצדיק את עצמם, תגובות מאיימות, ותגובות שמאחלות מוות לאנשים.
ממש כמו ההתנהגות בכבישים.
עוד לפני כניסת הפייסבוק לחיינו, היו הכבישים. ובשני המקרים אנו עדים לאותה התנהגות בדיוק.
בשני המקרים מדובר באנשים אמיתיים בשר ודם שיושבים ליד ההגה/המקלדת, בשני המקרים רואים תמונה קטנה של האנשים מרחוק אבל במאמץ קטן אפשר לגלות בדיוק במי מדובר, ובשני המקרים האנשים שליד ההגה/מקלדת מתייחסים לזולתם כאילו לא מדובר באנשים כמוהם אלא חיות. מתנהגים בצורה מגעילה, משמיצים, מעליבים, מקללים, מאיימים... והיד עוד נטויה.
הישיבה מאחורי מסך המחשב מעניקה אשליה של מחיצה ביני לבין העולם. אני פה והם שם, רחוקים ומנותקים ממני.
ובכבישים, אותו הדבר – הישיבה מאחורי השמשה נותנת לנהג הגנה מדומה של חסימה בינו לשאר העולם. הם לא רואים אותו באמת, הוא הרי נמצא מאחורי השמשה. ובשל כך, הוא כמובן רשאי לעשות הכל. לנהוג איך שהוא רוצה, ולעזאזל השאר.
כל התופעות הללו אינן נובעות מחוסר ריכוז. הן נובעות מחוסר אכפתיות כלפי הנהגים האחרים. "תרבות נהיגה" הוא מושג שמזמן אבד עליו הכלח. אין שום תרבות בנהיגה בישראל.
***
היום כולם הפכו לשופטים ומבקרים של ה-כ-ל. לכל אחד יש דעה משלו וכל אחד יודע בדיוק מה צריך לעשות עם כולם. ולכן - מגיבים, מעירים, מעליבים, צופרים, מקללים, משתלחים, ועושים הכל כדי לתקן את השני (אבל לא את עצמי, חס וחלילה. לתקן את השני זה הרי הכי קל).
הלו! מה עם קצת ערכים כמו צניעות, ענווה, משמעת, כבוד?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: