בועז כהן נתן לי את ההשראה.
הנה עשרה סרטים שאני אוהב. ואפילו מאוד.
10. העולם שבפנים (2001)
בהשראת הסרט הזה נולד שמו של הבלוג הזה.
דרמה קומית על שתי טינאייג'ריות שלא מוצאות את מקומן בעולם. הספר שישר רץ אצלי בראש בתור זה שהכי מתאים לסרט הוא כמובן התפסן בשדה
השיפון. שניהם מדברים על האנשים הקטנים והמבודלים מן החברה, שאיש לא מבין אותם
באמת למרות (ואולי בגלל) יחודם.
9. ירח מר (1992)
רומן פולנסקי טווה ביד אמן סיפור על גבר מריר המרותק לכסא גלגלים, המגולל
את סיפור אהבתו ההרסנית לאשתו היפהפייה.
או בתיאורו של בועז כהן: "כנראה שזה
הסרט האהוב עלי ביותר. אם הייתי צריך להצמיד לזה גם ספר מתאים, הייתי לוקח את
"חיי נישואים" של דויד פוגל. ואם היו מבקשים גם להוסיף תקליטים הייתי שם
בחבילה את "ONE YEAR" של קולין בלאנסטון, את
"THE FINAL CUT" של פינק פלויד ואת
"OVER" של פיטר
האמיל. כשהסרט עלה על המסכים בלונדון ראיתי אותו שלוש פעמים ברציפות, באותו יום,
בלסטר סקוור. היה חורף – ובין הקרנה להקרנה יצאתי החוצה, אל הכפור, שתיתי
קפוצ'ינו, וחזרתי לאולם. סרט על תשוקה קיצונית, על שליטה ואובדן שליטה, על
החמקמקות של האהבה הגדולה באמת, על הפער הזעיר שבין אושר ענק ותשוקה ממומשת לבין
חיים מפוספסים וקמילה עגומה."
8. אין מה להפסיד (1997)
סרט קומדיה די טראש, אבל אותי הוא הצחיק נורא.
ואם לדייק, תפסתי את הבטן מרוב צחוק בחמשת הפעמים האחרונות שראיתי אותו.
ראו הוזהרתם.
7. ברטון פינק (1991)
במהלך העבודה על הסרט "צומת מילר" האחים כהן נקלעו למחסום כתיבה.
כדי לצאת מהמשבר הם כתבו את ברטון פינק - סרט שלם על מחסום כתיבה.
הסיפור הוא סיפור סהרורי ומהפנט על מחזאי ניו יורקי שהוזמן להוליווד לעבוד
כתסריטאי, אך ככל שעובר הזמן הוא מתקשה לכתוב ולאט לאט נסחף לסיוט.
6. נרדפי החוק (1986)
מכל סרטיו של ג'ים ג'רמוש, זה האהוב עלי. למרות שהתחברתי מאוד גם גם את
"גוסט דוג: דרכו של סמוראי" וגם את "קפה וסיגריות", עדיין נרדפי
החוק הוא הסרט החביב עליי מבין כל סרטיו.
אני מודה כי זהו אינו סרט מושלם - הוא מתחיל קצת בכבדות ולוקח לו זמן
להתניע ולהכנס לאווירה הכה מיוחדת שמאפיינת אותו, אך הדיאלוגים השנונים והסצנות
המושחזות שבהמשך מפצות על הכל.
קונפליקט הזרים החוזר בחברה האמריקאית כמוטיב בכל סרטיו של ג'רמוש בא לידי
ביטוי בבריחה מכלא של שלוש דמויות שונות בתכלית: ג'ון לורי הסרסור הלוזר, טום וייטס שדרן
הרדיו האבוד, ורוברטו בניני האיטלקי המטורלל.
שלושתם מבוססים רגליהם בביצות הנידחות של לואיזיאנה באווירה מוזרה ומכושפת,
כמו בחלום, ואפילו הצילום בשחור לבן תורם כאן לאווירה.
ספר מתאים? "בדרכים" של ג'ק קרואק.
5. שבילי התהילה (1957)
מבחינתי, סטנלי קובריק הוא הבמאי הגדול מכולם. האם זהו סרטו הטוב ביותר?
קשה לומר. מה שכן אפשר לומר הוא שמדובר באחד מסרטי המלחמה המשובחים ביותר שנוצרו.
קירק דאגלאס (אבא של מייקל, ולטעמי שחקן טוב ממנו) מגלם קולונל צרפתי המגלה
את אוזלת ידו בשעה שהוא נאבק נגד המערכת הצבאית המושחתת והמסואבת, בעיצומה של
מלחמת העולם הראשונה.
4. להרוג את ביל 1 (2003)
במשפט אחד: אלים מאוד, מהנה מאוד.
טרנטינו מתכתב עם ז'אנר סרטי הסמוראים היפניים, וכדרכו, לוקח את העלילה
לתפנית ביזארית ומגניבה. הפעם זו אומה ת'ורמן ככלה בלונדינית לוהטת עם הרבה סטייל
המחסלת את כל העומד בדרכה לנקמה.
התוצאה כמובן מרהיבת עין.
3. קן הקוקייה (1975)
אחת השאלות המטרידות את הציוויליזציה כמעט מאז היותה ונשאלת שוב ושוב הלוך
וחזור היא השאלה הנצחית וחסרת הפניות הבוערת בליבותנו ללא הפסק:
"אז מה יותר טוב - הסרט או הספר?"
בדרך כלל התשובה ברורה. אבל במקרה הזה, עדיין לא החלטתי.
הסרט הוא כולו שיר הלל לרוח האנושית (והוא נפלא) אבל גם הספר בלתי נשכח,
וזאת למרות שכל אחד מהם הולך לכיוון שונה במקצת.
מה שבטוח, זה הסרט הכי טוב של אחד, ג'ק ניקולסון.
2. ביג ליבובסקי (1998)
ללא ספק, יצירתם הגדולה ביותר של ג'ואל ואיתן כהן.
יש הסוגדים לסרט הפולחן הזה עד עצם ימינו אנו, ויש כאלה שעדיין לא הבינו על
מה המהומה הגדולה, אך כך זה תמיד היה כשמדובר ביצירות מופת שנויות במחלוקת.
הסרט שעיצב את דמותי והשפיע עליי רבות בתקופה כזו או אחרת בחיי.
או במשפט אחד: להיות ניהיליסט זה בטח מתיש.
וגם: "I love you
man, but in someday you will wake up and you face the fact that you are a
fucking moron"
ואחד אחרון לסיום (מבטיח!): "שבת, הוא יום המנוחה היהודי. זה אומר שאני
לא עובד, אני לא נוהג ברכב, אני אפילו לא נוסע ברכב, אני לא מתעסק עם כסף, אני לא
מדליק את התנור, וכמובן שאני לא משחק באולינג בשבת! שומר שאבעס!!!"
1. אני והחבר'ה (1986)
סרט ההתבגרות האולטימטיבי.
רוב ריינר הקיטשי בתחילת דרכו לוקח תסריט של סטפן קינג (שבמקרה הפעם לא יצא
לו סיפור אימה), ומשיתוף הפעולה הזה יוצא ביחד תמהיל מזוקק של נעורים בלתי נשכחים.
ארבעה נערים יוצאים למסע של גילוי עצמי. הם בורחים מההורים, מהבית ומכנופיית נערים אחרת, אך למעשה זוהי בריחה מהמציאות והתמודדות עם עצמם.
מסע חיצוני שהוא מסע אל האני הפנימי.
סרט שלוכד במדויק את התחושה המתוקה והחמקמקה המלווה אותנו בגיל ההתבגרות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: