לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

העולם שבפנים


הרהורים על החיים, היקום וכל השאר. לאנשים שאוהבים לחשוב, ואפילו חושבים איך לאהוב


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

פרקים מיומנו של דוור


 

יום ראשון


מה קל יותר מלחלק מכתבים?

לא צריך ידע קודם ולא צריך כישורים מיוחדים.

אין בוס שיושב לך על הראש, ואורך יום העבודה תלוי רק בך - ככל שתסיים מהר יותר את המסלול שלי כך תהיה בבית מוקדם יותר.

הרחובות שקטים. אין כמעט אנשים; כולם בעבודה. אין ילדים צווחניים; כולם בבית הספר.

נותנים לך כמה רחובות ואתה פשוט לוקח את הזמן שלך ותוקע את העלונים האלה לתוך החריצים.

העבודה הזמנית המושלמת.

 

 

יום שני


לפני שתפסתי מה קורה איתי היה לי מין עגלת קניות כזאת של זקנים וטיילתי לי בעצלתיים.

היחידים שמסתובבים בשעות האלה, אלה החתולים. וגם הדוורים.

אבל כמעט אף פעם לא קורה שדוור פוגש דוור, בגלל שהם עובדים באיזורים שונים. 

 

 

יום שלישי


מה עושה דוור שצריך לשירותים?

אם זה רק פיפי, מספיקה איזו פינה נסתרת בגן ציבורי או ליד השיחים.

במקרים חמורים יותר, מחפשים מוסד ציבורי: בנק, קופת חולים, סניף דואר או בית אבות.

לי כמובן לא היה אף אחד מכל אלה בסביבה. לכן ניגשתי לדוכן פלאפל ושאלתי איפה השירותים.

"אין שירותים".

"אה, באמת? ולאן אתה הולך כשאתה צריך?"

אין תשובה.

הלכתי מאחורי הדוכן ופתחתי לאיטי את הרוכסן.

"היי, אדוני! אל תשתין לי פה! טוב בסדר, הנה קח את המפתחות לשירותים. הם נמצאים שם ממול".

 


יום רביעי


שוב קיבלתי מסלול חדש. הם תמיד שולחים אותי למסלולים הכי קשים.

יש 40 או 50 מסלולים שונים, אולי יותר, כל מסלול היה שונה, ואתה אף פעם לא מצליח ללמוד בעל פה אף אחד מהם.

האחראי מסתובב לו בכסא שלו וצורח עליך: "אתה לוקח את מסלול 39!"

היינו מתחילים בפיגור של חצי שעה ובכל זאת ציפו מאתנו לחלק את כל החומר באותו זמן.

ואז אתה מגיע לתיבות הדואר והן מפוצצות במכתבים ואתה כבר מסריח, רץ עם הזיעה שלך ומשחיל את
המכתבים.

עובר בבתי דירות שהתיבות שלהן מסתתרות בקצה הבניין, מאחורי מסדרונות ארוכים וגרמי מדרגות מפותלים.

השמש קופחת, הזיעה ניגרת, לוח הזמנים בלתי אפשרי, ואני רק חושב על האלה במשרד, יושבים שם עם החולצות המגוהצות שלהם, יודעים את זה ונהנים מעצמם.

 


יום חמישי


רק לאחר שהכנסתי את הדואר לתיבה הרגשתי את הנשיכה.

הסתובבתי כנשוך נחש ומאחוריי אני רואה לא נחש אלא כלב פודל לבן קטן וצמרירי, שהשוק השמאלית שלי נראתה לו עסיסית במיוחד.

בלי לחשוב יותר מידי העפתי אותו הצידה בבעיטה איומה ופניתי לתוך הבניין לחפש את הבעלים, שהתגלו כזוג זקנים סנילים.

בקצה הסלון עמד בראש מורכן עוד כלבלב ננסי זהה כמעט לראשון, רק שאם הראשון היה קטנטן זה היה גרסת המיני שלו.

ואז הזקנה שואלת אותי: "מי נשך אותך, הגדול?" כן גברת, הגדול.

 

 

יום שישי


הרחובות מלאים באנשים לא שפויים וסתומים.

רובם גרים בבתים נאים ומסתבר שהם לא עובדים, ואתה תוהה איך הם עושים את זה.

היה איזה אחד שלא נתן לאף אחד להכניס דואר לתיבה שלו.

הוא היה עומד בכניסה לבית שלו ומסתכל עליך מגיע ממרחק שניים-שלושה בניינים. מחכה לך, שרק תתקרב.

 

 


יום שביעי


עצרתי לנוח על ספסל כשלפתע ניידת עוצרת לידי והשוטר צועק לכיווני: "מה אתה עושה כאן?"

"מחלק דואר"

"מה זה הנייר הזה שאתה מחזיק ביד?"

"זאת מפה של הרחובות באזור"

"נראה כאילו גלגלת שם משהו..."

"תגיד לי, אתה בסדר?!"

"תביא לי תעודה מזהה בבקשה"

"איזה תעודה אתה רוצה, תעודת זהות או תעודת עו"ד?"

"מה, אתה עו"ד? אז מה אתה עושה כאן?"

"מחלק דואר"


 

***

 

 

ביום שלמחרת לא באתי לעבודה. ישנתי עד הצהריים. 

 

נכתב על ידי , 5/8/2014 08:05   בקטגוריות סיפרותי, כללי, שחרור קיטור, עבודה  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



השואה שאף אחד לא מדבר עליה


 


שואה:


המולה. רעש גדול. אנדרלמוסיה. חורבן. טרגדיה. זוועה. אסון. בלהה. תועבה. קטסטרופה. פורענות. טבח. השמדה. כליון. הכחדה.


יש כמה משמעויות למילה המיודעת "שואה", אבל במחצית השנייה של המאה העשרים נוצקה משמעות מיוחדת למילה, והיא השמדתם השיטתית של כשישה מיליון יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה.


יש הטוענים כי מאז המילה "שואה" אינה מבטאת אסון "רגיל" אלא היא מילה מיוחדת שמסמלת את חורבנו של עם. ג'נוסייד.


יש מספר רב של דוגמאות לרצח עם שאירעו במהלך ההיסטוריה. כך למשל: רצח העם הארמני שבוצע ע"י הטורקים, בו נרצחו כמיליון איש בקירוב; רצח העם
בקמבודיה שבוצע ע"י הח'מר רוז' שרצחו כ-2 מיליון אזרחי המדינה אשר היוו שליש מאוכלוסיית המדינה בת 6 מיליון; המפלגה הקומוניסטית בסין שרצחה כ-39 מיליון מאזרחיה; וכמובן - גרמניה הנאצית שביצעה רצח עם של כ-11 מיליון בני אדם, מתוכם כ-6 מיליון יהודים.


בסך הכל, נרצחו 174 מיליון איש במאה ה-20 בכ-8,200 מקרים של ג'נוסייד ומעשי טבח.

 

אך ישנו רצח עם אחד שבו אין כלל תמימות דעים על כך שמדובר בכלל ברצח עם.


לפי חומר הלימודים הנלמד בבתי הספר באמריקה ומועבר כגרסא הרשמית לאזרחים, לא מדובר ברצח עם אלא בהיכחדות עצמית ומוות כתוצאה ממחלות.


לא רק שאין הסכמה על כך שמדובר ברצח עם אלא שאין גם מספרים מוחלטים - אף אחד לא יודע בדיוק כמה מיליוני בני אדם נהרגו במהלך תהליך ההכחדה הארוך והמתמשך הזה.


אני מדבר כמובן על רצח העם הארוך בהיסטוריה - הכחדת האינדיאנים בארצות הברית שבוצעה בדרכים שונות על ידי המתיישבים מאירופה כנגד ילידי יבשת אמריקה.

 

עם תחילת ההתיישבות הלבנה מנו האינדיאנים, על פי הערכות שונות, 10 עד 114 מיליון נפש במאות שבטים שונים. כיום, 160 שנים לאחר השמדתם הכמעט מוחלטת, האינדיאנים בארצות הברית מהווים מיעוט אתני המונה כ-2.5 מיליון נפש בלבד.


כן כן, ייתכן בהחלט שארה"ב בצעה את רצח העם הגדול בהסטוריה.



***



הרבה לפני פיתוח תורת הגזע ע"י היטלר, האמריקאים חילקו את תושבי ארה"ב לארבעה גזעים, לפי סדרי חשיבות:


גזע ראשון – לבנים, גזע שני – צהובים, גזע שלישי – שחורים, גזע רביעי – אדומים.


האינדיאנים לא נחשבו בעיני האמריקאים כבני אדם אלא כ"חיות שיצאו מן היער".


בזמנים קדומים יותר תואר מיגור האינדיאנים באמריקה כתופעה חיובית, ואפילו הנשיא תאודור רוזוולט תיאר את הטבח וההתעללות בגופות שנעשה ב"סנד קירק" בקולורדו כ"מעשה הצודק והמועיל ביותר שנעשה אי פעם בסְפר".

 

המתיישבים האנגלים שיישבו את צפון אמריקה במאות ה-17 וה-18 השתייכו לכנסיות הפרוטסנטיות והאמינו כי לאינדיאנים אין נשמות וכי הם אינם בני אנוש. הם ראו בהם בהם בני שטן פרימיטיבים הניצבים כמכשול לפני הקדמה. בפועל היה האינטרס העיקרי של הכנסיות הללו לסייע למאמיניהן להשתלט על אדמותיהם של הילידים - וכל האמצעים היו כשרים לטובת מטרה זו. כך לדוגמא, רבים אימצו לעצמם את המנהג לשלוח לאינדיאנים, כמחווה של רצון טוב, שמיכות; אלא שהיו אלה שמיכות שהשתמשו בהן חולי אבעבועות שחורות, ולשולחים היה ברור כי לילידי היבשת לא היו נוגדנים כנגד מחלה זו. בדרך זו הושמדו כפרים אינדיאנים שלמים.


נכון, מעולם לא דובר על מדיניות פדרלית של השמדתם של האינדיאנים (כמו למשל ועידת ואנזה במהלך השואה). ואולם, המדיניות האמריקנית כלפי האינדיאנים הייתה ברורה בכל שלבי ההשתלטות על הטריטוריות ממזרח למערב.


תהליך ההשמדה היה באמצעות אינטרסים משותפים של השלטון הפדרלי, השלטון המדינתי ואינדיבידואלים ביחד עם גורמים סביבתיים; ההשמדה הייתה מנוגדת לכל עיקרון יסוד של החברה האמריקנית כפי שנוסחו בחוקה ובמגילת הזכויות. בנוגע לאוכלוסייה השחורה בארצות הברית, האינדיאנים נחשבו משוללי כל זכות אנושית. כמו כן, ההשמדה האינדיאנית בוצעה בשם "הקידמה" אותה שאף האדם הלבן להביא לעולם
החדש.

 

מלחמות האינדיאנים לא נועדו להשמדת עם במובנה המודרני, אלא הורכבו מסדרת מלחמות טריטוריה אכזריות וחסרות רחמים משני הצדדים הנִצים, שהסתיימו לבסוף ב–1890, בטבח ב”וונדד ני” ‏(Wounded Knee‏), הקרב האחרון שבו לחם צבא ארצות הברית בשבט אינדיאני עצמאי.


את מדיניות הממשל כלפי האינדיאנים אפשר בהכללה לחלק לשלושה שלבים היסטוריים:


א. הפרדה – ניסיון לעריכת טרנספר באינדיאנים הרחק מאיזור ההתיישבות הלבנה.

ב. ריכוז – צמצום אדמותיהם של הילידים וריכוזם בשמורות. (מזכיר למישהו משהו?)

ג. כור היתוך – לאחר הכנעת האינדיאנים, שילובם בחברה האמריקאית ע"י חינוך מחדש.


השמדת האינדיאנים התאפשרה על רקע כמה תהליכים מקבילים: הנצחת מעמדם של הילידים כנחות ביחס למתיישבים הלבנים; דחיקת האינדיאנים מאדמותיהם; הצדקת ההרג בילידים באמצעות תורות "מדעיות" גזעניות שצמחו באירופה; ההשפעות ההרסניות של המגע בין תרבות המערב של האדם הלבן לבין התרבות המסורתית של השבטים – מגע שהביא לידי שינוי המאזן האקולוגי, הביולוגי והחברתי של אלה האחרונים.


ארצות הברית האמינה ברעיון "הייעוד הגלוי" (Manifest Destiny); על פי רעיון זה תפקידה של הציוויליזציה הוא להתפשט אל שטחי המערב וליישב את האדם הלבן על פני כל היבשת. הגשמת מטרותיה המעשיות של הדמוקרטיה הזאת הייתה כרוכה בביטול מוחלט של זכויות האינדיאנים!

 


***

 

אנקדוטה מעניינת מטקס ההשבעה שכל מתאזרח אמריקאי עובר: השופט שדיבר וניהל את הטקס, "הסביר" למתאזרחים הטריים שלמעשה
ארה"ב היא אומה של מהגרים וכל אמריקאי הוא או מהגר בעצמו, או צאצא למהגרים. מעניין מאד, השופט כנראה "שכח" שחיו באמריקה שבטים של ילידים, הלא הם האינדיאנים.


האם המערכת האמריקאית מנסה לטאטא את מה שנעשה להם ע"י המהגרים האירופאים (רצח עם לכל דבר ועניין) ואת העובדה שהם האמריקאים המקוריים?

בואו נקשיב שוב לדברי מנהיגי האומה האמריקאית בכבודם ובעצמם;

הנשיא אנדרו ג'קסון: "השבטים הללו אינם יכולים להתקיים כשהם מוקפים בהתנחלויות שלנו ותוך מגע מתמיד עם אזרחינו. הם חסרי אינטליגנציה, יצרנות, הרגלים מוסריים ואף שאיפה להשתפר. הם יאלצו להכנע לכוח הנסיבות ובבוא העת – להיעלם."

בדומה לו טען בנג'מין פרנקלין, מאבות האומה האמריקנית: "אם רצונה של ההשגחה העליונה שפראים אלו ייכחדו, כדי לפנות מקום לבוני הארץ, אין זאת מן הנמנע שהכח הוא שיהיה האמצעי ההולם להשיג זאת."

הגדיל לעשות דייוויד לוי, חבר הקונגרס, שטען כי: "האינדיאנים הם שדים, לא אנשים. יש להם צורה אנושית, אבל אין להם שום פרט מהלב האנושי. אימה ותיעוב מתעוררים בהכרח כשחושבים עליהם. אם אי אפשר לגרום להם להסתלק – יש להשמידם."


ומה אומר בית המשפט בנדון?

ב-1980 ביהמ"ש העליון בארה"ב קבע, שההשתלטות ב-1876 על הבלק הילס הפרה את החוזה שנכרת עם שבט הסו.

ברוב קולות, השופט בלקמון כתב: "מקרה יותר מצחין ומסריח של הפרת הסכם מבישה כזו, קרוב לוודאי שלעולם לא ימצא בהיסטוריה שלנו".

אך ביהמ"ש סירב להחזיר את האדמה לסו, וקבע שיקבלו פיצוי במקום.

שוויו כעת מעל ל-600 מיליון דולר, והוא עדיין לא נתבע.

עד עתה, הסו לא מוכנים לוותר על זכותם באדמות בלק-הילס, מקום שבעיניהם נחשב מקודש.


דומני שהציטוט המתאים כאן הינו כפי שאמר אחד ממנהיגי שבט הלקוטה: "מנהיגי ארצות הברית הבטיחו לנו
הבטחות לרוב, יותר משיכולתי לזכור. אבל הן לא קיימו אותן, פרט לאחת: הם הבטיחו
לקחת את אדמתנו, והם אכן לקחו אותה".



***


 

אסיים בדבריו של הצ'יף "פר רובץ" (Sitting Bull) מנהיגם הנערץ של בני שבט הלקוטה-סיו:

"כל חיי נאלצתי להקשיב לרטוריקה שהציגה את ארה"ב כמופת של חרות ודמוקרטיה. הארץ הנאורה וההומניטרית ביותר בהיסטוריה, אומת חוק, שבשונה מאחרות מעולם לא נקטה פוליטיקה פולשנית או תוקפנית.

אני משוכנע כי גם אתם שמעתם זאת בעבר. זוהי האמת הרשמית בארה"ב. כך מלמדים את ילדי ביה"ס וזוהי העמדה המוכתבת לציבור הכללי.

ובכן, יש לי חדשות חמות בעבורכם: זהו שקר.

כל העניין הינו שקר, וכך זה היה תמיד.

לא נתייחס כאן לעובדות הגלויות היכולות להפריך שקר זה, עובדות שעליהן יכולים להצביע השחורים, המהגרים, הצ'יקאנוס או האסייאתים בצפון אמריקה, שלא להזכיר את המקסיקנים עצמם, את תושבי ניקרגואה, פורטו ריקו, גוואטאמלה, הוואי, סמואה, איי מרשל, גואה, הפיליפינים, קובה, ויטנאם, הרפובליקה הדומיניקנית, לבנון, פנמה, עיראק ועוד כמה עשרות עמים ממקומות שונים בעולם שסבלו מפלישה ומכיבוש אמריקני מיד ראשונה.

מעבר לכך, יש עוד עניין קטן של ג'נוסייד שיש להביאו בחשבון.

אני מדבר על הג'נוסייד שבוצע באינדיאנים. ג'נוסייד שהתחיל ברגע שהספינה האירופית הראשונה הפליגה לעולם החדש. ג'נוסייד שממשיך להתרחש ברגע זה ממש.

אין חוק שארה"ב לא הפרה. אין פשע כנגד האנושות שהיא לא ביצעה. וכל זה עדיין נמשך".

 


נכתב על ידי , 3/3/2014 12:21   בקטגוריות כללי, אקטואליה, שחרור קיטור  
77 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תרבות גוועת


 

בשנת 1978 עלה לאקרנים הסרט "השועל בלול התרנגולות" שהיה מעובד על פי ספרו של אפרים קישון. הסרט נחל כשלון חרוץ וחתם את הגולל על הקריירה של קישון כבמאי קולנוע.

שנים רבות אחרי כן עדיין תהה קישון מדוע נכשל הסרט ולבסוף הגיע למסקנה:

לא הסרט נכשל, אלא "הקהל נכשל".


***

 

נכנסתם לרכב. התנעתם. שילבתם להילוך. נסעתם. מרגע זה והלאה אתם נמצאים בשדה מכשולים - המכשולים הם יתר המכוניות מסביב.

הנהגים במכוניות, במכשולים, מסביב פחות טובים מכם. מטרתכם היא לעבור את מסלול המכשולים כדי להגיע ליעדכם בשלום.
כדי להשיג יעד זה עליכם לא לוותר לאף אחד בשום שלב ולעשות כל מה שידרש: לחתוך. לקחת זכות קדימה. לעקוף במקום אסור. להוריד או להעלות
נוסעים תוך כדי חסימת מסלול הנסיעה של הרכב מאחוריכם. להאיץ ברגע שמישהו מנסה לעקוף. לסטות נתיב ללא איתות. להכנס לצומת לא פנוי. לצפור. לקלל. לסנוור. לנפנף בתנועות ידיים. להוציא מהכלים. לגזול את הצדק לאור היום.

אתם לא רואים אף אחד מהנהגים שמסביב ממטר. אלו מכשולים בלבד.

 

***


3 פרשיות שהסעירו את הפייסבוק במהלך החודש האחרון:

 

1. פרשת סהר בצ'י.

הפגנה חברתית שנערכה מול ביתו של שר האוצר, יאיר לפיד, הסתיימה בטונים צורמים: שתי בחורות שעוכבו לחקירה טוענות, כי אחד השוטרים הכה אותן והטריד אותן. אלא שהמפגינות לא הסתפקו בכך. הן העלו פוסט בו פירטו את נסיבות המקרה וצירפו תמונה של השוטר תוך שהן מצטטות אותו - "השוטר שאל אותנו אם באנו לחפש בולבולים".

משטרת תל אביב הכחישה את הדברים וטענה בתגובה כי המפגינות הן שתקפו את השוטר.

לצד ההאשמות שהופצו ברשת, נפתחה חזית נוספת, שיצאה מהעולם הווירטואלי אל עיר מגוריו של אותו שוטר – קריית עקרון. הופצו עלונים וכרזות הנושאים את תמונתו של השוטר לצד הכיתוב הבא: "תושבי עקרון והסביבה ראו הוזהרתם! השכן שלכם סהר בצ'י, שוטר במשטרת ישראל, אמר לשתי נשים צעירות במהלך הפגנה 'באתן לחפש בולבולים?'.

יומיים לאחר מכן, הופץ גם סרטון שצולם יומיים לפני ההפגנה המדוברת, בו נראית אחת המפגינות מתעמתת עם שוטר אחר, מתוך כוונה להראות את אופן ההתגרות שלה במשטרה. שתי המפגינות מוכרות בפעילות המחאה שלהן, ואחת מהן גם נעצרה בעבר.

מי צודק? מה קדם למה? השוטר תקף את המפגינות - או להיפך?

האמת? זה לא ממש משנה.


***

 

2. בריכת שחיה הענישה ילדה אוטיסטית שעשתה צרכיה בבריכה בביטול מנוי.

התגובות הנזעמות לא אחרו לבוא.

להלן מדגם מייצג של תגובות נבחרות:










 

עד כאן לקט מקרי ובהחלט לא ממצה של כמה מהתגובות.

כמו בפרשיית השוטר סהר בצ'י, גם פה אנחנו נתקלים בתגובות מתלהמות וחסרות כל פרופורציה למציאות, והכי גרוע - כל זה כששמענו גרסא של צד אחד בלבד לסיפור.

 

***

 

3. סאגת אריאנה מלמד והטבעונים.

עיתונאית שפרסמה סטטוס בפייסבוק בו הודתה שהיא מכינה סטייקים, שניצלים, קציצות ועוד התגרתה בטבעונים הקדושים וביקשה שימצאו “קיר אחר לטפס עליו”.

ואז, שערי גיהנום נפתחו עליה.

 

***


הפייסבוק הפך לכלי תקשורתי שמשמש לשיווק עמדות אישיות שנכפות על הצד השני ללא בחירה.

נכנסנו למצב של "לוחמת פייסבוק": כל קבוצה או בעל אינטרס מנסה לגייס אותי לשרותו, ולעזאזל השאר. "תרבות דיון"? מה זה בכלל???

וכפי שראינו, אין גבולות גם בתגובות. הן הופכות להיות יותר ויותר מתלהמות, מוחצנות ומעליבות. תגובות שמעלות האשמות חסרות בסיס כלפי אנשים שלא יכולים להצדיק את עצמם, תגובות מאיימות, ותגובות שמאחלות מוות לאנשים.

ממש כמו ההתנהגות בכבישים.

עוד לפני כניסת הפייסבוק לחיינו, היו הכבישים.
ובשני המקרים אנו עדים לאותה התנהגות בדיוק.

בשני המקרים מדובר באנשים אמיתיים בשר ודם שיושבים ליד ההגה/המקלדת, בשני המקרים רואים תמונה קטנה של האנשים מרחוק אבל במאמץ קטן אפשר לגלות בדיוק במי מדובר, ובשני המקרים האנשים שליד ההגה/מקלדת מתייחסים לזולתם כאילו לא מדובר באנשים כמוהם אלא חיות. מתנהגים בצורה מגעילה, משמיצים, מעליבים, מקללים, מאיימים... והיד עוד נטויה.

הישיבה מאחורי מסך המחשב מעניקה אשליה של מחיצה ביני לבין העולם. אני פה והם שם, רחוקים ומנותקים ממני.

ובכבישים, אותו הדבר – הישיבה מאחורי השמשה נותנת לנהג הגנה מדומה של חסימה בינו לשאר העולם. הם לא רואים אותו באמת, הוא הרי נמצא מאחורי השמשה. ובשל כך, הוא כמובן רשאי לעשות הכל. לנהוג איך שהוא רוצה, ולעזאזל השאר.

כל התופעות הללו אינן נובעות מחוסר ריכוז. הן נובעות מחוסר אכפתיות כלפי הנהגים האחרים. "תרבות נהיגה" הוא מושג שמזמן אבד עליו הכלח. אין שום תרבות בנהיגה בישראל.

 

***

 

היום כולם הפכו לשופטים ומבקרים של ה-כ-ל.
לכל אחד יש דעה משלו וכל אחד יודע בדיוק מה צריך לעשות עם כולם. ולכן - מגיבים, מעירים, מעליבים, צופרים, מקללים, משתלחים, ועושים הכל כדי לתקן את השני (אבל לא את עצמי, חס וחלילה. לתקן את השני זה הרי הכי קל).

הלו! מה עם קצת ערכים כמו צניעות, ענווה, משמעת, כבוד?

תרבות הדיון לא קיימת, כפי שתרבות הנהיגה לא קיימת.

כנראה שאחרי הכל קישון צדק: הציבור הוא זה שנכשל.




 

נכתב על ידי , 1/8/2013 09:05   בקטגוריות כללי, אינטרנט, אקטואליה, שחרור קיטור  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בן: 41

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

16,467
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לblack dog אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על black dog ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)