כמה מסקנות ותובנות שהבנתי היום.
היום תשעה באב.
היום בו חרב בית המקדש
היום בו המקום הכי קרוב שהיה לנו לקב"ה נחרב.
למה?
לא בגלל עבירות שבינינו לבין הקב"ה, עליהן נחרב בין המקדש הראשון, ועובדה שאחרי 70 שנה נבנה בית המקדש השני, עליהן הקב"ה סלח לנו.
בגלל עבירות בין אדם לחברו, בגלל שנאת חינם.
על עבירות כאלה הקב"ה לא יכול לכפר,
התיקון של העבירות האלה תלוי בנו! זה כאן, בידיים שלנו!
מכירים את המשפט: "דור שלא נבנה בימיו בית המקדש כאילו חרב בימיו"?
אנחנו יכולים להגיד- מה? בית המקדש נחרב בכלל לפני 2000 שנה, הדור של אז חטא, הדור של אז אשם! מה הקשר אלינו?
אז זהו, שלא!
בית המקדש השלישי לא קיים כיום בגלל שעדיין לא תיקנו את העבירות של הדור הקודם.
אנחנו נמצאים באותו מצב בדיוק!
בטח שמעתם על הסיפור "קמצא ובר קמצא", - "על קמצא ובר קמצא חרב המקדש".
העשיר שערך סעודה וביקש שיזמינו את קמצא -חברו- אבל במקום זה הזמינו את בר קמצא -אוייב שלו-
בר קמצא הגיע לסעודה ובאמצע הסעודה העשיר בא וגירש אותו, בר קמצא הציע לשלם לו על כל הסעודה -בגלל הבושה- והעשיר עדיין לא הסכים שישאר.
בסופו של דבר בר קמצא גורש וכל החכמים שהיו שם לא אמרו כלום! לא הוציאו מילה מהפה!
אחר כך בר קמצא הלך להלשין לקיסר, אבל לא על זה אני רוצה להתמקד.
בכל הסיפור הזה לא מוזכר שם העשיר, וזה לא במקרה.
העשיר הזה יכול להיות כל אחד ואחת מאיתנו!
תכלס? דבר כזה לא יכול לקרות בימנו? יכול לקרות ועוד איך!
זה רק מראה לנו שהמצב מאז לא השתנה.
הקב"ה כאן! הוא אף פעם לא עזב אותנו!
אלה אנחנו שעזבנו אותו.
כדי לתקן את המצב הזה, אנחנו צריכים להשתנות.
אנחנו צריכים להפסיק לשנוא סתם.
למה לשנוא מישהו לפני שאנחנו בכלל מכירים אותו?
למה לשפוט אנשים שאנחנו סתם רואים בלי אפילו לדעת מי הם?
למה סתם להכליל? סתם להגיד שכל המרוקאים עצבנים? -סתם נתנתי דוגמה-
מי אנחנו שנקבע איזה אופי יש לבן אדם לפי צבע החולצה שהוא לובש? או מה שהוא קונה בסופר?
מי אנחנו בכלל? אנחנו גרגר של חול.
אם כל אחד ואחת מאיתנו ניקח את הנושא הזה לתשומת ליבנו.
נחשוב טיפה לפני שאנחנו שופטים מישהו שאנחנו בכלל לא מכירים בגלל מה שהוא לובש, צבע העור שלו או כל דבר אחר.
אני בטוחה שהמצב שלנו והמדינה שלנו יראו הרבה יותר טוב.
ובעז"ה נזכה לימי בית המקדש השלישי!
כינוי:
snow-white
בבלוג זה
בכל הבלוגים
