חרא של חופשה.
אני שונאת חופשות כאלה.
נימאס לי. נשבר לי מהכל.
אני חושבת על סרטים.. בכל סרט על מתבגרות יש את הקטע שהגיבורה נשברת בגלל ככה וככה דברים, ובורחת לאיזה מקום שבו היא פורקת הכל, מספרת את אשר על ליבה ומגיעה לתובנות חדשות.. בדר"כ זו נקודת השיא בסיפור, ומפה הכל משתפר והגיע ההפי אנד.
לאן אני אברח? למי אני אספר? מי יתן לי את העצה המנצחת?
נמאס לי כ"כ. אני שונאת את הכל.. את כולם.
אני לא בוכה. אני לא מאמינה בדמעות.
אני כ"כ צבועה.
קל לי בבי"ס כי קל להעמיד פנים שאני אותה אחת שכולם רואים, זאת שניראה שכולם אוהבים ושהולך לה בכל..
~~~~~~~~
אני שונאת אותך, על זה שהיית בשבילי הנקודה השפויה, הידיד הכי טוב שהבין אותי והיה לו איכפת..
אני שונאת אותך על זה שכעסת עלי בלי סיבה הגיונית.
אני שונאת אותך על זה שגם אחרי שעזרתי לך, פשוט חזרנו להיות בסדר.
אני שונאת אותך על זה שהשתנת.
אני שונאת אותכם על זה שאני לא מצליחה להבין אותכם יותר.
אני שונאת אותכם על זה שלא איכפת לכם יותר.
אני שונאת אותכם על זה שהייתם בשבילי אותו מקום לנוח מכל הצרות, ועכשיו בגללכם אני רוצה לברוח.
אני שונאת אותך על זה שגרמת לי לחשוב שאולי יש משהו בנינו.
אני שונאת אותך על זה שגרמת לי להתאהב בך, אפילו לתקופה קצרה וכואבת.
אני שונאת אותך על זה שנטשת את הידידות שהתחילה בנינו בשבילה.
אני שונאת אותך על זה שאת צבועה.
אני שונאת אותך על זה שאת מדברת ברמזים.
אני שונאת אותך על זה שאת מנסה לחגוג על כ"כ הרבה חתונות..
אני שונאת אותך על זה שאת גם מצליחה.
אני שונאת אותכן על זה שאתן כ"כ צבועות.
אני שונאת אותכן על זה שאתן גורמות לי לרצות להיות כמוכן.
אני שונאת אותכם, את כלכם, על זה שלא איכפת לכם ממני. כבר לא.
אבל הכי אני שונאת? את עצמי.
אני רוצה לעצום את העיניים ולגלות שכל זה היה סיוט אחד גדול.
אני רוצה אתזה דיי הרבה לאחרונה.
~~~~~~
אני מתגעגעת לרגעים של אושר מוחלט.. אושר תמים.
לחיבוק שלך כשנישברתי ליד חדר כושר,
לחיבוקים איתך בטיול השנתי, כשעוד האמנתי שאולי...
לחיבוקים הגדולים שלך בבוקר..
אני מתגעגעת לימים בהם אומנם נשברתי, אבל תמיד היה לי תוכנית ב'.
אין. נגמר.
מה אני אעשה מחר כשאקום?
אשתדל לחזור לישון.
אני שונאת אותכם, שגרמתם לי לא לרצות לקום בבוקר.
נ.ב
ואל תנסו למכור לי את הבולשיט של תקופה, או את כל חרטה אחרת.
אני לא קונה אתזה. כבר לא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
לא יותר מידי