יהיה טוב.

מחר אקום ליום חדש.

יום חדש ונקי..

אבל המחשבות רדפות אותי מימים אחרים.

איך אוכל לפתוח יום חדש ונקי עם אותם מחשבות?

אני מהרהרת בליבי.

או שאולי הן טובות, אולי אני צריכה להתעמק בהן.. לפתור אותן.

אני מפחדת.

ככל שאני חושבת עליך יותר, אני מתאהבת בך מחדש.

הפצעים עוד לא הגלידו, השאלה האם אני צריכה לתת להם זמן?

אולי לקחת את הסיכון ולחזור לאותם ימי צפיית סרק?

לחזור לאותם כאבי הקנאה,

לאותם געגועים,

לאותו אושר מחיבוק פשוט,

לאותה האובססיה.

או שאולי אני צריכה לדאוג לחומות שלי, לא לתת לו סתם ככה לפרוץ אותם.

אני לא יודעת למה חזרתי להתעסק בך שוב?

כבר כמעט שכחתי ממך... ומהכאב הזה.

רק געגועים הקטנים, בלילות הקרים.. מזכירים לי תקופות אחרות.

לא, אני לא רוצה להזכר..

עד שיעבור לי.

עד שתעבור לי.