המגדל הפורח באויר

 דבריהם האחרונים של יהודים ששלחו מכתבים לקרובים בחו"ל רגע לפני, שהטמינו צוואות במחבוא, שקברו שורות בעפר, שזרקו פתקים מקרונות הרכבת בדרך למחנות. דברים אלה לוקטו ונערכו ע"י פרופ' צבי בכרך לספר בשם זה. בערב יום השואה קיימנו בספריה המרכזית ע"ש מאירהוף ברחובות ערב שיח וזיכרון בו הקראנו קטעים מתוך הספר. חלק נכתבו לקרובים, לאהובים, לחברים וחלק למין האנושי באשר הוא.

אחד המכתבים הוא של חיים, נער בן 14 מגליציה שכותב מהמחנה:

"שלשום ברחו שני בחורים, לכן העמידו אותנו בשורה וכל חמישי נורה למוות. אני לא הייתי החמישי אבל אני יודע שלא אצא מכאן חי. אני נפרד מכם, אמא יקרה, אבא יקר, אחי היקרים, ואני בוכה."

מכמירי לב ומצמררים במיוחד הם גם המכתבים של אלו שלא ידעו לאן הם הולכים, המוטרדים בדרך לאושוויץ אם ארזו מספיק בגדים, ומבטיחים לשלוח את הכתובת החדשה לקרובים בחו"ל ברגע שיגיעו..