המגדל הפורח באויר

 דבריהם האחרונים של יהודים ששלחו מכתבים לקרובים בחו"ל רגע לפני, שהטמינו צוואות במחבוא, שקברו שורות בעפר, שזרקו פתקים מקרונות הרכבת בדרך למחנות. דברים אלה לוקטו ונערכו ע"י פרופ' צבי בכרך לספר בשם זה. בערב יום השואה קיימנו בספריה המרכזית ע"ש מאירהוף ברחובות ערב שיח וזיכרון בו הקראנו קטעים מתוך הספר. חלק נכתבו לקרובים, לאהובים, לחברים וחלק למין האנושי באשר הוא.

אחד המכתבים הוא של חיים, נער בן 14 מגליציה שכותב מהמחנה:

"שלשום ברחו שני בחורים, לכן העמידו אותנו בשורה וכל חמישי נורה למוות. אני לא הייתי החמישי אבל אני יודע שלא אצא מכאן חי. אני נפרד מכם, אמא יקרה, אבא יקר, אחי היקרים, ואני בוכה."

מכמירי לב ומצמררים במיוחד הם גם המכתבים של אלו שלא ידעו לאן הם הולכים, המוטרדים בדרך לאושוויץ אם ארזו מספיק בגדים, ומבטיחים לשלוח את הכתובת החדשה לקרובים בחו"ל ברגע שיגיעו..

בספרו המקסים של וילקי קולינס "אבן הירח" יש דמות מצחיקה בצורה היסטרית (יש בכלל דמויות מצחיקות בספר- מומלץ ביותר!) שמשימתה בעולם היא להפיץ את ערכי הנצרות, כפי שהיא מבינה אותם.

אשה זו מסתובבת בעולם עם תיק מלא חוברות המטיפות ומסבירות כיצד לחיות אורח חיים נוצרי למופת ומפזרת אותן בקרב מכריה וכל מי שנקרה על דרכה. לעיתים היא מטמינה את החוברות בין כריות הספה, כשהמארחת יוצאת לרגע, לעיתים היא מחליקה את החוברות לתיבת הדואר או מתחת לדלת. פעם אחת היא אף הגדילה לעשות ותחבה חוברות המטיפות לצניעות בלבוש בין צנצנות האיפור של אחיינית צעירה ומטופחת (מטופחת מדי לטעמה של הדודה...) שלא גילתה נכונות להקשיב למסרים הללו בע"פ.

אותה גברת עיצבנה מאוד את כל מי ש"זכה" לקבל חומר קריאה שהוא כלל לא ביקש וכלל לא היה מעוניין בו. אבל היא לפחות חילקה  אותו בחינם, וכריכתו שיקפה את תוכנו.

"צומת ספרים" לעומת זאת, הציגה את הספרים כערכה ליום העצמאות הכוללת בעיקר דגל, ומכרה אותם לקונים תמימים שלא ידעו כלל מה הם רוכשים. נדמה לי שזה לא חוקי. נדמה לי שקוראים לזה הטעיית צרכנים.

אבל כמובן ש"כניעה ללחץ פוליטי" נשמע ג'וסי יותר...ולמי חשובות העובדות?

"הסערה שעוררה החלטת רשת צומת ספרים להפסיק למכור את הספר "השמאל הלאומי" בעקבות לחץ מצד גורמי ימין ודרישת מנכ"ל מועצת יש"ע, דני דיין, עדיין לא שוככת. אחרי מאות טוקבקים והתעניינות מצד התקשורת הבינלאומית בחשיפת ynet, חתמו כמה עשרות אנשי אקדמיה, דוקטורים ופרופסורים, על עצומה להחרמת רשת צומת ספרים.

"אנו החתומים מטה, אנשי אקדמיה, חוקרים ואנשי ציבור, דוחים בשאט נפש את החלטת הנהלת צומת ספרים להסיר מהמדפים את הספר 'השמאל הלאומי' שנכתב ע"י המחזאי שמואל הספרי ועו"ד אלדד יניב...הסרה של כל ספר ממדפי הספרים בחנויות בשל לחצים אידיאולוגיים-פוליטיים, פסולה ופוגעת בלב לבה של הדמוקרטיה, ומהווה פגיעה אנושה בחופש הביטוי ובחופש הבחירה של הציבור", נכתב בעצומה.

כך קראתי אתמול בYNET. מקומם נכון? לאן הגענו שבמדינה שלנו מורידים ספר מהמדפים בשל לחצים פוליטיים? בעיקר ספר "שנועד לצקת תוכן רענן לשיח הציבורי בכלל, ולזה השמאלי בפרט...בשפה קולחת, שנונה - ושזורה בפרובוקציות - נפרשים הרעיונות שעשויים להפוך את השיח הסוציאל-דמוקרטי לרלבנטי.

 האמת היא שזה גם  הפתיע אותי, מהיכרות שלי עם חנויות הרשת, ומהזמנות ורכישות שלנו לספריות ברחובות ידוע לי שהם מוכרים ספרים במגוון דעות ותחומים, וגם קיצונויות לכל הכוונים, ושהספרי ויניב ממש לא בליגה הזו. אכן יום עצוב לדמוקרטיה הישראלית.

ואז קראתי את הטוקבקים.

חלקם כעסו והתרעמו, בשפה כזו או אחרת, מצד אחד על החוצפה העצומה של הכותבים לשים בסמיכות את המילים "שמאל" ו"לאומי", ומצד שני כמובן על כניעת הקפיטליסטים לתכתיבים ימניים ועל הפגיעה בדמוקרטיה.

לעומתם היו רבים שכעסו על הטעיית הציבור.

 אלו טענו ש"צומת ספרים" עטפה את הספר (בעצם זו חוברת) בדגל המדינה, ארזה בשקית אטומה, ומכרה בשקל אחד כמתנה ליום העצמאות. רבים הופתעו מאוד לגלות בפנים את החוברת שהם כלל לא ידעו שהם קונים...

אז זהו, שהבלוג של אורית עריף ממחיש את מה שיפה בבבלוגיזם שמאפשר למישהי מוכשרת להגיע לכל אחד מהמחשב שלה במטבח, גם אם עדיין אין לה חוזה עם הוצאה לאור, גם אם אין לה קשרים בעיתונות, פשוט כי יש לה מה להגיד ומה להראות!

אז זהו.. החלטתי להצטרף לתופעה.. האמת היא שגם אין לי כ"כ ברירה... חלק ממטלות הקורס...אבל ניראה לי שאני מתחילה להינות.

אני חייבת להודות... בהתחלה ניראה לי קצת טיפשי העסק הזה של הבלוגים...

נכנסתי לכמה בלוגים וניראה היה לי שמן הסתם היתה סיבה לכל שעד עידן הבלוגים

היה איזה תהליך כלשהו שאדם היה צריך לעבור לפני שהגיגיו, תמונותיו או/ו דיעותיו היו מתפרסמים באתרי האינטרנט, איזה תהליך שמסנן, שמחייב לרמה מסויימת של תוכן וכתיבה. גם כשהתחילו הטוקבקים, שבהם כל אחד יכול לכתוב מהשהוארוצה ואיךשהוארוצה הרמה של רובם הוכיחה לי ששום דבר טוב לא יוצא מזה שנותנים לאנשים במה ציבורית חופשית בלי שתהיה להם כל אחריות וACCOUNTABILITY על מה שהם כותבים..למרות שאין ספק שהרבה פעמים היו גם טוקבקים מצחיקים, חכמים ומעניינים לפעמים יותר מהכתבה עצמה... 

היום נכנסתי לבלוג מקסים של מאיירת בשם אורית עריף..שווה ביותר!

http://www.notes.co.il/arif/index.asp