[Best Of You - Foo Fighters]

עוד לא פגשתי אותו אפילו. כל השיחות שלנו מקוונות או דרך אסמסים.
בהתחלה זה היה סתם, נחמד. כמו כל בנאדם אחר שדיברתי איתו באינטרנט.
אבל הוא שונה. בזכותו הכרתי את תוכנית הטלוויזיה שהיא עכשיו האהובה עליי וחלק גדול מהחיים שלי.
מסתבר שיש לנו הרבה במשותף, לו ולי. יש לנו דרך חשיבה דומה, חוש הומור דומה.
בעיקר מפתיע כשאנחנו מתכתבים, והוא כותב לי בדיוק מה שרציתי הרגע לכתוב לו, או ההפך. זה כבר קורה לעיתים די קרובות, אנחנו קוראים לזה "הטלפתיה".
ההתכתבויוות נעשו עניין ששגרה, ולא אחד משעמם, אלא קבוע וטוב.
איכשהו, הוא הבנאדם לו אמרתי הרבה דברים שלא הייתי אומרת לאף אחד אחר. לאף אחד אחר אף פעם לא נפתחתי, לא ככה.
אני לא אוהבת לדבר על סודות או רגשות עם אנשים אחרים, גם לא עם אימא שלי, שהיא טכנית הבנאדם הקרוב ביותר אליי.
ואילו איתו זה נראה טבעי. אני מדברת והוא מדבר. אני גורמת לו לצחוק והוא גורם לי לצחוק. כמו יחסי גומלין.
עוד חודש, ואנחנו מכירים כבר שנה. זה נראה לא ממש הגיוני, האמת.
נצברו כבר כמה בדיחות פרטיות בין שנינו שאף אחד מבחוץ לא יבין בלי הסבר.
בפורום בו נפגשנו, מישהי אחרת שאני מדברת איתה גם היא מדברת איתו. היא גם אוהבת את התוכנית, "על טבעי".
יום אחד היא כתבה בפורום, מבלי לציין שמות, שהיא מרגישה כמו גלגל שלישי כשהיא מדברת עם שני אנשים שם, כי למרות שהם מכירים וירטואלית הם חברים כאלה טובים, ונראה שהם פשוט כותבים מה שהם חושבים ישר למחשב, בלי לחשוב. היא אמרה שהיא מקנאה בהם.
אני והוא הבנו שהיא מדברת עלינו, זה היה ברור.
עוד לא פגשתי אותו אפילו.
הכנתי לו מין סוג של מתנה ליום ההולדת שלו לפני כמה חודשים. כתבתי לו דברים שידעתי שהוא יבין וציירתי, ואז צילמתי את הדפים והראיתי לו. התגובה שלו הייתה בלתי נשכחת.
והפאקינג מחמאות.
אז, אני לא ילדה שאנשים מתחילים איתה או חושבים שהיא יפה במיוחד. לא שממש אכפת לי.
פעם אחרי שהראיתי לו תמונה שלי, הוא אמר לי שאני יפה ועניתי, "אני מוזרה." והוא ענה, "אם את מוזרה, אז מוזר זה יפה."
אני יודעת שזה נראה כמו סתם משפט, אבל אני לא יכולה לקרוא אותו בלי לבכות. הוא כל כך מדהים ומשמעותי עבורי.
ולאחרונה אנחנו מסתמסים הרבה, וב"הרבה" אני מתכוונת ל-כמעט כל יום. והוא שוב שלח לי מחמאות שגרמו לי לבכות.
ואני שוב די נדהמת מהילד הזה, שגדול ממני בשנה ושרחוק ממני בכשעה וחצי, שגם אם אפגוש כמה פעמים זה יהיה נחמד אבל שום דבר לא יקרה.
הוא מחמם לי את הלב וזה פשוט כזה... endearing.
עוד לא פגשתי אותו אפילו. אולי נפגש בקרוב, ומה ייצא מזה? כלום, ככל הנראה. אבל לא ממש אכפת לי.
אני לא יודעת אם אני בהכרח אוהבת אותו. (יש אנשים שיגחכו, בטח שאת לא אוהבת אותו, ילדה, את מכירה אותו רק דרך האינטרנט המזורגג!) 
אבל אני יודעת שמה שיש בינינו הוא מיוחד, כי הוא מיוחד וגם אני מיוחדת.
וזה מה שחשוב, לא?