יש איזשהו קסם

הולכת לישון יחסית מאוחר וקמה מוקדם. מרוב שיעמום רואה סרטים שיש בלווין ומדי פעם מוצאת משהו טוב (מצאתי איזה סרט של אלמודובור שקוראים לו "אהבה בשר ודם", נפלא), מטפחת את הלימודים האחרונים שלי ודואגת לעשות הכל. מאניה-דיפרסיה?

פתאום אני מתפקדת ופתאום לא?

פתאום אין משברים, ומאחורי הפינה מסתתרים איזה כמה?

פתאום אני יפה וחכמה ומקסימה? ופתאום ההפך?

והחלומות שלי בכלל נוראיים. אני חולמת שנמרוד ואני חוזרים וזה רע. שאני חברה של איזה מניאק שהופך אותי לזונה של השכונה (ואני מצליחה לברוח עוד לפני שקורה משהו), אין לי חלומות טובים בכלל. כבר תקופה. אולי מתוחה?

עוד חודשיים מסיימת. וזה מטריד כמו שריפה שאי אפשר להינצל ממנה. אני כל-כך רוצה לעוף לחו"ל, לעשות עוד קעקוע, למצוא את עצמי בעמדה לא בוגרת. אבל זהו, עכשיו הזמן להתבגר. עכשיו הזמן לדעת מה רוצים ולדעת להיות.

עכשיו.