יש איזשהו קסם

זהו, ביום רביעי סיימתי את הלימודים, ולאחריהם רצתי ישר לעבודה. מתברר שהמנהל שלי רוצה שאני אטחן משמרות במוקד עד מוות. אז אני טוחנת. כי אני צריכה כסף ולא מוצאת עבודה בינתיים. א- אני מאוד בררנית, ולא מוכנה לכל עבודה ובכל שכר (ואני יודעת שאני לא ממש יכולה להרשות לעצמי), ב- אני מחפשת תחום ספציפי. בטלוויזיה, בפרסום, ביח"צ. משהו שממשיך את הסמינר שלי, ובתחום שאני חזקה בו.

תואר שני עבר למספר תחומים ספציפיים שמעניינים אותי. הרי בסופו של דבר אני רוצה להתעסק במחקר, זה הכי מעניין: אז חשבתי על אנתרופולוגיה וסוציולוגיה; ספרות השוואתית; ותקשורת. נקווה שלאחד מהם לפחות יקבלו אותי. ביררתי סיכויי קבלה, ובחיפה יכולים לקבל אותי. אני מלאת מוטיבציה.

האמריקאי עדיין כועס עליי שהלכתי מוקדם מחנוכת הבית. אני יודעת שזה היה חשוב לו, וגם לי זה היה חשוב, אך מה לעשות, זה יצא לי בשבוע עמוס במיוחד. והפגישה שהיתה לי לאחריו, היתה הכרחית. הייתי צריכה לסגור כמה דברים עם איזה בחור שהכרתי, וגם ככה אני לא אוהבת מסיבות המוניות, למרות שכל החברים שאני אוהבת היו שם. זה לא היה אישי בכלל, ואני מקווה שנתגבר על המשבר הזה.

עשיתי פירסינג בראשון האחרון בסחוס של האוזן, ליד עור התוף. היה כואב במעט, לא משהו רציני. אני אוהבת את איך שיצא.

אחרי שמסיימים תואר ראשון, צריך למהר לחפש מסגרת. וזה לא פשוט בכלל. אני לא מתכוונת להישאר כל החיים בחברה כפוית הטובה בה אני עובדת, ומצד שני, חשוב לי לעשות משהו שאני אוהבת. וקשה למצוא עבודה היום. שהיא נורמלית ומספקת. אני בכלל מקווה שיום אחד אני גם אעבוד בועד בשכר. אני אוהבת את המקום, הוא חשוב לי. לא מוכנה לוותר עליו.

הסו-שף השרמנטי ואני לא ניפגש בשבוע הקרוב, וזה די מבאס. הוא הולך למילואים. טוב, נשלים את זה אחר-כך.

ימים מטורפים. מדי.