יש איזשהו קסם

משהו כמו שבוע-שבועיים, ולא בגלל שנמאס לכתוב (אף פעם לא נמאס), אלא בגלל הצורך בשקט ובהורדת קרציות כמו ר', שטורחות לרוץ ולספר לכל החברים הפסיכיים שלהם על הבלוג.

מצחיק. אתמול הוא ואני נפגשנו עם איזה "מכר" שלו (לטענתו). על מה שהלך שם אני חלמתי כמה לילות לפני. מפחיד. זה נראה אותו דבר והוא לבש אותו דבר. הסתלקתי בבושת פנים. זקוקה לחופשה. זקוקה להתרעננות.

יהיה בסדר.

בינתיים יש לי מבחן ללמוד אליו.

***

אגב. ואגב גדול מאוד! אני לא אתן לכל חולירע שחושב את עצמו לתפוס לי תחת על הבלוג. אני אמשיך לכתוב אותו, אל תדאגו, אבל קצת שקט לא מזיק.

איתכם הסליחה!