יש איזשהו קסם

אתמול היתה עוד פגישת עבודה עם מנהלת הצוות הביצ'ית שלי. היא בחורה נחמדה סך- הכל, אך בכלל לא מנסה להבין את עצם ההתמודדות שלי, כנציגה חדשה, עם ריבוי מערכות ותפעולים. היא טוענת שאני עונה תשובות לא נכונות. שאני לא מאופסת. שאני לא עושה דבר כמו שצריך. אז לקחתי יום חופש היום. אחרי פגישה זו שהזוויעה אותי אתמול. ואחרי שבכיתי אתמול. שוב מרגישה תקועה.

***

סך-הכל, חודשיים בחברה הסגולה הם לא קלים. מצפים ממני להישגים שיגיעו מפה ועד ים המלח, שאני אכניס שיחות ואפתור בעיות כמו המנכ"ל, לפחות, אם לא יותר. שאני אצליח. זו חברה הישגית ואתגרית ואני אוהבת את זה. אך לא מסוגלת יותר.

***

החברים מהעבודה מעודדים. לא עוזבים רגע בשקט, אבל היא לא ממש, והיא לא שמה לב לזה.

***

מפחדת לא למצוא את עצמי. היא הציעה לעזוב. מחפשת עבודה חדשה, אך אתן לעצמי עוד שבוע.

עוד דיכאון.

עוד רגרסיות.