יש איזשהו קסם

באמצע נסיעה הביתה מהעבודה, עם עוד שתי חברות. פתאום מזיעה. מורידה את הצעיף. עדיין נוזלת מעצמי ועם עצמי. מתחיל כאב ראש שמתקתק כל הנסיעה כמו שעון מקולקל. נזכרת בשיחה עם המדריכה, שאמרה שזה שאני שואפת להצטיין זה מצוין. ממשיכה בנסיעה, ויש לי טלפון, בקושי עונה וסוגרת את השיחה. מורידה את המעיל.

***

עוצרים בתחנה ראשונה ועומדת להתעלף. הנהג קולט. מעביר אותי קדימה, נותן לי את הקולה שלו, אומר לי להוריד את המעיל והסוודר. אני נרגעת פתאום כאילו כלום. כאילו דבר לא קרה. זיעה קרה מכסה אותי. פתאום נהיה לי קר.

***

עומס רגשי.

לחץ.

אלה סיבות מספיק טובות להתקף חרדה פתאומי. אבל אני בסדר עכשיו. זה מצחיק להגיד, אבל תור לרופא שיניים שהיה לי, אושש אותי.

המצב בסדר. אולי זה שאני שועטת קדימה פתאום הפחיד אותי. לא יודעת.