יש איזשהו קסם

שבוע עמוס, אבל טוב. בקושי יש זמן להגיע לכאן, וזה מעצבן.

שלשום נפגשתי עם השחור, שהס מלהזכירו, וזה היה הדבר הכי מיותר שעשיתי. הוא לא השתנה. לא התבגר אפילו במאום. לא מבינה אותו, באמת. אולי עדיף לא להיות איתו בקשר, זה יהיה טוב יותר. בזבוז זמן משווע ובזבוז רגשות.

***

גם הטייס אומר שזה היה מיותר, שהתוצאות, כמו כל התוצאות האחרות, היו ידועות מראש. כמו ההתגוננות שלי והכעס מול הרחפן, כמו ההיכרויות הנוספות עם גברים אחרים שמזיקים לי, כמו איזה כבל שאני מכניסה את עצמי אליו ללא יכולת לנשום. ולא שיש לי זמן עודף להתעסק עם הדברים האלה עכשיו. אני צריכה להתמקד בעבודה החדשה שאני שואפת להצליח בה, בעצמי וביכולותיי, ולא לתת לאידיוטים שונים להיכנס לחיים שלי, להרוס אותי, לסחוף אותי, ולשתף עם זה גם פעולה.

***

אני מודעת לזה שאני צריכה לחזור לטיפול פסיכולוגי, לסדר לעצמי כמה דברים שאינם בסדר בראש. את המחשבות המבולבלות ומחשבות היתר שאני נכנסת אליהן. מה גם, שאני יודעת להנות, אפילו יותר מדי. וגם עם זה אני צריכה להפחית כמויות. לא שאני צריכה לסבול, אך בהחלט להסתכל על דברים אחרת. הכל בגישה, את זה אני כבר יודעת.

אז אני אזרום עם כל אחד שארצה, אך לא יותר מדי. והעמדת גבולות לעצמי זה דבר מצוין, ואהיה מפוכחת וקצת לא תקועה במחשבות לא בריאות, ואתמקד בדברים החשובים, לשם שינוי.

***

אני בשלב בחיים שחשוב לי לנסוע להודו, לבלות עם חברים קרובים, לא להיתקע בעבר, ולהצמיח לעצמי קריירה. אני צריכה להתפכח.

***

בקושי יש לי זמן להגיע לכאן, וזה בהחלט משגע, כי אני צריכה את המקום הזה. אני אעשה השלמות כשאתחיל לעבוד ממש, שזה יוצא בשבוע הבא, ביום חמישי. קצת מרחב, קצת פחות לחץ.

שבוע הבא יום הולדת.