יש איזשהו קסם

לא מוכנה לזה נפשית בשיט. לא מתאים לי להיות בת 25.

בת 25 זה אומר בוגרת. בת 25 זה אומר שכולם כבר מצפים מסביבך שתהיי מסודרת. קריירה. נישואין. אולי ילדים בדרך.

אך אני בת 25 ולא בדרך. בדרך לקריירה לפחות, שאני מנסה למצוא לעצמי בים העבודה האכזרי. אני בת 25 ובלי אחד שאני חושבת להתחתן איתו, או אפילו שוקלת מרחוק. אם כל כמה שאני מתלוננת על מוסד הנישואין, ועל חוסר החשיבות שלו, גם אני הייתי רוצה ל

לפעמים להיות שם. אני רואה את החברות הכביכול "מסודרות" שלי. עם חבר, עם חבר שעומדים לגור איתו, עם נישואין, או בדרך לנישואין, ומרגישה מאוד בצד. גם אני רוצה את זה.

הפסיכופט אומר דבר נכון. מה שנראה מבחוץ, זה לאו דווקא מה שיש מבפנים. כלומר, גם מה שנראה לי מושלם, הוא רק לכאורה כזה.

***

יום ההולדת שלי מזוויע אותי. ותסלחו לי על הקיצוניות. לא בא לי על הגיל הזה. לא בא לי עוד חמש שנים לסגור שלושים, ולהיות באותו מקום. אני מרגישה שהשנה הזו בוזבזה במובן מסוים. הרבה חיזרו אחריי ובסוף נשארתי לבד. אוקסימורון. כבר הייתי אמורה בתיאוריה היבשה להיות עם מישהו. אני דחקתי את הכל. אני הלכתי ועודני הולכת לעבר. איכס מצידי. אפילו ילדותי.

***

אז מה אני מצפה מעצמי בשנה החדשה? (ואכתוב על זה בטח גם מחר ב"הנושא החם")

למצוא אהבה ולמצוא את עצמי (יותר מאהבה).

לאהוב את גיל 25.

למצות את מה שאני. ולדעת שאני הרבה.

להיות עצמי.

ולא להיות שטותית יתר על המידה/היסטרית יתר על המידה/ חושבת יתר על המידה.

להיות מאושרת, בקיצור.