יש איזשהו קסם

את הוצאתו להורג של הרודן, אחד הגדולים בהיסטוריה, שמבחינתי מקומו כשל היטלר. שונאת את שניהם כל-כך. אוהבת את העובדה שהיטלר היה מספיק חכם להתאבד, ועוד יותר אוהבת שהדמוקרטיה הייתה מספיק חכמה בשביל לשים את הרודן המודרני הזה על חבל התלייה. הגיע לו משהו יותר כואב. בעיני, כסא חשמלי היה עושה אפילו עבודה יותר טובה. הגיע לו למות בכאב.

***

אותו כאב שהוא גרם לנשים העיראקיות שלא תמכו בו. ואני לא סתם מתחילה עם עניין הנשים. הנשים בעיראק נחשבות חלשות, במיוחד אלה המתנגדות למשטר. לא מספיק שהן נשים, משטרו של הרודן היה טובח בהן בלי לחשוב פעמיים. מגיע לו אותו כאב שנגרם לילדים ולילדות שחיו תחת משטרו. שפחדו ללכת לבית הספר או להגיד משהו לא נכון. שפחדו גם הם למות.

בכלל, לחיות תחתיו זה בטח היה סיוט. סיוט שאף אחד מאיתנו לא יבין. משטרים כאלה רק גורמים נזק לעולם ולמדינה שחיה תחתיהם.

***

אני מקווה שבעיראק יהיה יותר חופש ביטוי עכשיו, יותר אחדות ויותר דמוקרטיה. יש שם אנשים שרוצים לחיות כמו כל אחד מאיתנו, ובלי טרור מבפנים.

***

אני שמחה שהוא מת. מאושרת.