יש איזשהו קסם

מוצלח של קורס, עם הרבה מועקה, הרבה חום מיותר בכיתה (תרתי משמע) והרבה שטויות. התחברתי לאנשים מעטים בקורס הזה. בעיקר לבנות הוולגריות. זה נורא מצחיק, אבל אני בדרך-כלל, אם בכלל, לא טיפוס וולגרי. די שקטה. אך שקטה עם פה גדול.

הקורס הזה קוטלג על-ידי כבר מרגע תחילתו, למה שנקרא: "מכיל-אנשים-מאוד-מוזרים", שהייתי צריכה להתמודד עמם יום יום במשך חודש. אני לא שונאת אותם, אך המועקה בפגישות המיותרות כל בוקר, כבר מיצו עצמן לדעת.

ולהלן:

הדתי התמים והנאיבי- הוא באמת כזה. יצא לי מכל החורים לפעמים, אך בחור נחמד ולא מזיק. ולא, לא הייתי מכניסה אותו למיטה.

הסנוביות הצפונבוניות- שלוש משוחררות טריות מהצבא שעשו חיץ ביניהן לבין כל הקורס. התנהגות ילדותית שלא סבלתי. רק עם אחת וחצי

מהן הצלחתי להתחבר. וגם זה בקושי.

המיני פרחה, הוולגרית והשאנטי- הכי התחברתי. לא מוסבר למה. אולי בגלל הישירות והאמיתיות. אבל בשורה התחתונה- טוב שנגמר הקורס,

וכן, אני הולכת לשמור איתן על קשר. לא יודעת להסביר. זה משהו בפתיחות שעשה לי את זה, למרות שאנחנו לא דומות.

שני המתחכמים שלא מבינים מהחיים שלהם וקופצים בראש של כולם+ לא מפסיקים לדבר על עצמם- הגדרה ארוכה, יודעת. אבל באמת לא סבלתי אותם. המקצועיות-בתחת, ההתנהגות-גם. מדברים על עצמם כל הזמן, אגואיסטים נוראיים, ואחד מהם הוא בכלל חתיכת שקרן (ולא, זה מן הסתם לא בגלל שהוא ממוצא ערבי!). שמחה שאני לא איתם בצוות. מקווה שאף אחד מהם לא יהיה מצטיין קורס.

האקדמאית- מבינה מהחיים שלה יותר מדי, תקועה על רוק אלטרנטיבי כמו מים לקיום, משתמשת במילים גבוהות. לא תמיד ברור מה היא עושה בקורס הזה. שאנטי באנטי ובלי גבולות. מה הקטע שלה? (אם לא הבנתם, זו אני!)

המשתחרר השקט- כן, השתחרר מצבא. אפתי. אדיש. משהו קורה פה? בקיצור, גם עם זה אני לא מסתדרת.

הטכנאי- שקט, בסדר, נחבא אל הכלים. התחברתי.

ההומו- בחור מקסים. אבל לא ברור לי איך הוא ישרוד במוקד.

לא שכחתי מישהו כמדומני. אלו הטיפוסים עמם התמודדתי מדי יום. כולל אני, כן. אני לא יוצאת משום נקודת הנחה שאני מושלמת. אך שמחה שסיימתי עם סנובים, סנוביות, תמימים ותינוקות.

***

מחר עבודה אמיתית. לא מתרגשת.

קצת חולה. הטחורים שלי שוברים אותי.

מחר שופינג וקצת שינוי אווירה.

צריכה דחוף לנפנף את הרחפן ולמצוא בחור אמיתי.

גם מחשבות בקול זה בריא.