יש איזשהו קסם

אין לי זוגיות, וזוגיות מאוד חסרה לי, למרות שאני אדם מאוד עצמאי (וזה מרתיע לפעמים), מאוד דעתני (גם זה עושה עבודה לא טובה) ומאוד אמיתי (וזה לפעמים נראה כתמימות).

אני אדבר על הנושא משתי נקודות מבט. אז, לפני שנתיים פלוס, כשהייתה לי זוגיות, ומנקודת המבט של הקשרים הלא-טובים שאני חווה עכשיו.

כשהייתה זוגיות עם נמרוד (כתבתי על זה המון, תסתכלו בפוסטים של תחילת הבלוג הזה): הרגשתי הכי לבד בעולם. עם הכי מעט תמיכה ממי שהיה בן הזוג שלי. אני יודעת שהייתי קשה, אני יודעת שעד היום אני לא אדם קל, אך מעולם לא זכיתי לעידוד על מי ומה שאני. ומצד שני, כשהיה מאוד טוב, גם אם הוא היה בוגד (וזה נכתב, כאמור, בדיעבד), לא היה לי אכפת. כי לפעמים בגידה רק בונה מערכת יחסים, והופכת אותה לטובה יותר. אם היינו היום זוג- הוא היה הולך איתי לחילופי זוגות, ומגלה עד כמה אני סקסית. והוא היה רואה צדדים שמעולם לא חשב שיש לי.

גם מקשרים לא טובים, שאני חווה עכשיו, אני לומדת דברים: היום אני משחררת, היום כמעט לא אכפת לי. אין שום סיבה שאני אהיה תלויה במישהו. אך אם יגיע הבחור איתו ארצה להתחתן, לא ארצה שיבגוד בי, אך ארצה שיהיה פתוח מאוד מבחינה זוגית. אני רוצה שהוא יבין ששום דבר לא סופי, אך אהבה, כשהיא אמיתית, תחזיק גם את הקשיים. אני ארצה מישהו יוזם, ייצרי, לא פחדן ומוכן להתנסות גם בדברים שהוא לא מכיר. אני ארצה הרפתקן, שיבין שלומדים מהכל.

ולא...

אני לא בעד להישאר נשואים אם רע בזוגיות, ובטח לא בשביל הילדים.

אני לא חושבת שלהסתיר דברים, זה משהו שיוצר אפקט חיובי- אם את/ה בוגד/ת, תגיד/י!

אני לא חושבת שזה רע ללכת לחילופי זוגות ושאר ביזאר.

אני נגד שקרים וניצול. ובזוגיות ניצול יכול לעלות במחיר מאוד יקר.

ואני חושבת שבגידה לאו דווקא רעה, אם היא בונה. ובונה בעיקר אישית.