יש איזשהו קסם

כן, דברים רבים לא השתנו בחיים שלי. כמעט הרחקתי את האדם החשוב לי בחיים חוץ מההורים שלי, ומעוד כמה חברים: את החברה-הכי-טובה. היא יצאה עם מישהו. כל-כך קינאתי בה ובו, שלא יכולתי לשמוח. נכון, אני לא מאמינה באהבה (אך צריכה אחת), ונכון שזוגיות זה לאו דווקא הכרח מבחינתי (אני עצמאית, אך אשמח לאיזה בחור בחיים שלי), אך קינאתי. אולי כי הרגשתי שזו הולכת להיות הפעם הראשונה האמיתית שלה, אולי כי אני מתגעגעת לכל הריגושים האלה. שכמעט ואין.

***

חזרתי לאתר ההיכרויות בו אני הייתי, באינטרנט. לא בגלל שאני מאמינה בו, ולא בגלל שאני צריכה משם משהו (אולי סקס?), כן, ואני יבשה כבר שלושה שבועות. אין לי משהו מרגש בחיים שלי, חוץ מהעבודה שלי, שכמעט הספקתי לדפוק גם אותה. ולא בגלל עצלנות כמעט הרסתי אותה, כי אם בגלל הפרפקציוניזם שלי, שכמעט הוציא אותי מדעתי. המנהלת שלי אפילו לא התעצבנה מנתוני הנמוכים בשיחות, כי אם צחקה על הבעת ההיסטריה שלי.

***

עשיתי קצת שופינג. מחפשת דירה בתל-אביב, ולשם שינוי אתחפש הפורים הזה. להודית.

ואני עדיין רוצה את הודו.

וגם שקט.