יש איזשהו קסם

חוץ מתלושים בסך 200 שקלים שקיבלתי ממקום עבודתי, לא יהיו לי מתנות לחג. למעשה, תמיד ראיתי בסדר פסח איזשהי סוג של "מתנה". אני מהמעטים שאוהבים את המועקה המשפחתית, את קריאת ההגדה, את השירים, והאוכל. במיוחד גפילטע פיש.

אז את התלושים, כמיטב המסורת הטקסית שלי, אנצל בוודאי אחרי הסדר. בינתיים אעשה שופינג כרגיל.

ובסדר עצמו... שהוא העיקר: תהיה המשפחה המצומצמת, אבאמא, אחשלי, אני (ומשי- החתולה שכמובן תנדנד). יהיה אוכל די פשוט, כי לא כל המשפחה מגיעה. יהיה די משעמם. הפעם באמת תהיה מועקה. שוב אבאשלי ינאם לי על כמה זה נורא שאני עדיין לבד, אח שלי יקבל תשאול על חברתו הילדותית ומה הם הולכים לעשות בחג, ואולי אף, בצורה חולנית משהו, שתי המשפחות יפגשו שוב. שונאת את זה.

אני אוהבת סדר פסח גדול. מבחינתי זו מתנה. כשרואים את כל המשפחה, יושבים עם כולם, אוכלים טוב וקוראים את ההגדה, ואחר-כך אני הולכת לאיזה פאב. הפעם זה יהיה משעמם. הפעם אני לא אוהבת את השאלה הזו, כי אולי ארגיש בערב החג הכי בודדה בעולם.