כרגיל, יום שבת מגיע ואני מרגישה רע- ובלשון המעטה. המכוער שיצאתי איתו לפני יומיים הגיע למסקנה ש"זה לא יילך בינינו..." וכל השטויות האלה. מיד אחר-כך מצאתי את עצמי שבורה עד עמקי נשמתי, משננת לעצמי את המנטרה שכנראה באמת משהו לא בסדר בי ובאישיות שלי, וכנראה לעולמי עד נועדתי להיות לבד. אז נכון, אני לא מהאנשים שרצים אחרי זוגיות כאילו אין מחר, ונכון, שאני, כמו האמריקאי, חושבת שהקריירה שלי מעל הכל, ואני חושבת על העבודה, שהיא איזה סם חוקי, שלפחות עוזר לי לברוח מצרות כגון אלה.
האמריקאי טוען שלדעתו, אין בי ולא דפיקות קטנה, והוא הציע לי לחשוב אפילו שאם הדחייה הזו הייתה מתרחשת אחרי מספר פגישות, אז מצבי בכלל היה גרוע, כי עוד הייתי באה עם ציפיות. אז יותר טוב שזה קרה עכשיו. הוא במילא, כהגדרת האמריקאי "פוטנציאל אפסי", ובהשלמה שלי: "ששווה לתחת!", אז בבקשה מכם. אז נכון שבכיתי, ונכון שעכשיו אני מרגישה רע, אבל לפחות אני יודעת שאתאושש.
הוא ואני תמיד צוחקים על החברות-המשותפות-הנשואות, שבכלל לא רואות את עצמן מסנטימטר, ושעוד רגע הן יהיו מלאות בילדים ובבעל טרחן. מצד שני, יש לנו חברה ג'ינג'ית נשואה, שהיא אדם מקסים לכל הדעות, שלא נראה שעניין הבאת הילדים בכלל מטריד אותה. וזה טוב.
***
ומצד שני, הג'ינג'ית החולמנית עברה לגור עם החבר שלה, שעדיין לא החלטתי סופית האם אני מתה עליו או לא. אני מחבבת אותו, וסך הכל הוא בחור נחמד, אך יש מספר דברים בהתנהגות שלו שמפריעים לי (ותסלחי לי כשאת קוראת את זה, יקירתי, אבל אני עדיין אוהבת אותך!),שעדיין לא החלטתי האם אני מסוגלת להשלים עמם כל פעם שאני פוגשת אותו. בכלל, אני כועסת עלייך עכשיו, כי לא טרחת להרים טלפון אחרי התאונה שעברתי, ובנוסף להגיד לי שהודעתי לא במקום. אני לא הייתי אומרת לך את זה, אבל לא משנה. ואגב- האמריקאי איתי באותה דעה.
***
אתמול מצאתי את עצמי עושה סקס עם מספר 42 (ותסלחו לי, השמרנים מביניכם), הוא היה מקסים, מדהים, ובכלל לא תכננתי להיכנס איתו למיטה. וברור לי שהוא לא יתקשר, לא יתכתב איתי יותר במסנג'ר ושהוא ואני בטח לא ניפגש. אתם, כולכם, קורצתם מאותו חומר. מגעיל.דוחה. לא סגור על עצמו, ומצד שני חושב שהוא אלוהים. כבר לא אכפת לי.
כינוי:
supersonic
בבלוג זה
בכל הבלוגים
