יש איזשהו קסם

אלה הקונוטציות שעולות לי ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ו- נפגעי פעולות האיבה. לא סתם הדגשתי את זה ולא סתם הפרדתי את המשפטים האלה זה מזה. למה צריך להיזכר כל-כך הרבה שנים שגם למשפחות השכול האלו, ששכלו את ילדיהן לא במלחמות, ולא באיזו פעולת גבורה למען המדינה, שגם להן מגיע יום זיכרון?

עוד רבע שעה צפירה. עוד בכי של משפחה שהמדינה מתייחסת לחייל שלה, שנמצא בגלות במדינות ערב, כי חטפו אותו, ולא מוצאת את עצמה. לבי עם החיילים החטופים. בטח קשה למשפחות האלה מאוד בימים האלה.

***

אנחנו לא שכלנו אף חייל במשפחה, אך עדיין, כל יום זיכרון מעלה את המחשבה על אותן משפחות. ואותם חיילים. ואותם אנשים שנשמתם נלקחה בפעולות האיבה.

אני איתם. עם כולם. ומקווה שטוב להם למעלה. לפחות יותר ממה שהיה פה.