יש איזשהו קסם

לחלוטין, לגמרי, TOTALY, תקראו לזה מה שתרצו, היה לי בסופשבוע הזה. במקום לצאת מהבית, לבלות קצת בעיר הגדולה עם האוטו (כמו שאני אוהבת), נברתי בשינה עמוקה שפשוט בא להקיא. ביום שישי אכלתי ארוחת ערב- והלכתי לישון. אמרתי לעצמי שעשה לעצמי פיצוי בדמות איזשהי יציאה בשבת, אחרי העבודה בבוקר. ותנחשו מה? ביום שבת חזרתי מהעבודה- תוך ריבוי הזמנות לצאת מהבית- ופשוט ברחתי לשינה.

****

כבר התחלתי לתהות ביני לבין עצמי, האם חזרתי לשנת הדיכאון שהייתי סובלת ממנה בשנים שקדמו. מתברר שלא, כי לא היה איזה דבר שמטריד אותי במיוחד, או איזה משהו שאני צריכה לתקוף. נכון שהגעתי למסקנה שאני צריכה ניתוק מכמה אנשים בחיים שלי, שהם לא חברים טובים או משהו כזה, אך יותר מזה- לא הייתי מוטרדת.

****

כבר שבועיים שלמים אני טוחנת לעצמי את הראש לצאת לסבקוץ' מילגה, שהיא מסעדה הודית צמחונית בדרום של תל-אביב, והייתי במקום הזה אי אילו פעמים, ואני אומרת לעצמי גם לצאת ללימה-לימה לראות הופעות חיות של רגאיי וכאלה, אך הדבר לא יוצא לפועל, כי אני ישנה בעמידה.

****

מה שכן, כנראה הקיץ אני אעבור לתל-אביב, ככה שהכל ייצא קרוב בסופו של דבר. מה גם, שאני החלטתי שאני מורידה את כמות שעות השינה שלי, כדי לא להגיע למצב מוגזם.

אני באמת בזבזתי את הזמן.