יש איזשהו קסם

זה הכל מתחיל ונגמר בראש. תמיד החברים (שמצליחים לסבול אותי), אומרים לי ככה. מה זה אומר? היה לי יום גרוע, שפכתי בפוסט או מול אחד/אחת מהם על כמה רע ומר לי, ומיד אחרי זה אתחיל לחשוב מחשבות חיוביות. כמו שוקולד מריר שאחריו אוכלים שוקולד חלב. כלומר, הדברים נעשים מעודנים יותר. כאדם שלא קל לו רוב הזמן, ועסוק במחשבות מיותרות (אפילו המנהלת שלי שמה לב לזה...), אני מצליחה לשים קץ להכל עם עוד טיפה של אופטימיות. וזה לא פשוט. הדבר הכי עצוב, עושה חשק למלא את כל הדף.

אני אוהבת את החיים. בלי נטיות אובדניות. ומתמודדת. ומתמודדים איתי.