יש איזשהו קסם

כבר לא ממש אכפת לי. באמת. לא אכפת לי אם יש או אין סיכוי איתו, לא אכפת לי שיחפש זיונים, לא אכפת לי שיראה את כל היזיזות הפרחות שלו, לא אכפת לי שיילך לעזאזל, וגם לא אכפת לי שלא ירכוש השכלה לעולם, ואני אהיה באיזשהו שלב פרופסור למשהו. כבר ממש לא משנה.

החלטתי שאם המגודל ייתן לי סיכוי, והוא נתן (תמיד הם חוזרים על ארבע...), אני פשוט שמה זין!, וזה לא סתם בהדגשה. בדרך-כלל, אם זה ככה, אני לוקחת את זה לתשומת לבי, מתנהגת בבגרות, ועושה את המקסימום שיהיה בסדר. אחרי שיחה עם האלכימיסט, אחרי מחשבות, ואחרי הרהורי ספר כאלה ואחרים- החלטתי (שימו לב כמה אני משתמשת במילה הזו, ובעקיפין...!), שהוא פשוט אדם גועלי. וזה לא חדש שנדבקים אליי כאלה. אני חושבת שהוא פשוט לא ראוי לי. תעזבו "חושבת". אני יודעת שהוא לא ראוי לי! מגיע לי משהו טוב יותר!!!

אוקצור...סקס. סמים. רוק'נרול. אולי גם הוא יבוא איתי להופעה של איגי פופ עוד חודשיים, ובזה זה נגמר. שיחפש חמורים אחרים!