יש איזשהו קסם

ימי עבודה מטורפים. משהו מדהים. אני כל הזמן בעבודה. כבר כמעט גרה שם. מוסיפה כל הזמן שעות. רוצה להיות מעורבת בהכל, אבל נהנית מזה.

ומלבד זאת, החלטתי להוציא את המשפטן הסטלן מהחיים שלי. נמאס לי מאמביוולנטיות ומרגשות שעמום ואשם שמובילים אותו ליצור איתי קשר. שיחפש את עצמו קודם, וימצא. ולא יחזור.

עכשיו קצת רגוע.

הבחור הראשון היה אצלי בשישי והיה ממש נחמד.

המגודל ביקש סליחה, אבל אני לא יודעת איך להתייחס לזה. אין לי ספק שלא מגיע לו שאני אסלח לו.

מחר חופש. אולי אני אסע ליום הסטודנט באוניברסיטת ת"א. גם אם לא, זה בסדר.

עכשיו קצת רגוע.