יש איזשהו קסם

ברח' המשביר. אי שם בדרום תל-אביב. הלכנו לאכול. כבר אמרתי שאני אוהבת אוכל הודי-צמחוני? שאני אוהבת אוכל הודי בכלל? שאני מחוברת למקום בורידים?

אחרי האוכל, קצת אלכוהול, סיגריות, דיבורים. שקט לא מעיק. הוא אדם מקסים וזה מפחיד. מקסים עד כדי כך שאני מפחדת לתת לו הגדרות. ומפחדת שהוא יילך. יש לי נטייה איומה לבדוק גבולות, ואני בודקת את גבולותיו באופן תמידי. מחפשת מתי הוא יגיד לי שאני מקשה עליו. אבל הוא לא אומר. בסדר כזה. אני רגועה לידו, חוץ מזה. לא מאיים עליי. לא מחפש לפגוע בי.

****

שבוע מטורף בעבודה. לפחות יש לי הישגים טובים. אני מקפידה על פרטים, סוגרת טיפולים, ולקוחות מתפעמים ממני. שלשום איזה לקוח ביקש להגיד לי תודה דרך שיחת מנהל. הוא לא הלקוח הראשון, וזה גורם לסיפוק אדיר. יש לי פשוט הרגשה איומה שאני הולכת להתקדם בלווין. אני מרגישה שכל-כך מצאתי את עצמי.

****

שלשום נתקעתי עם האוטו בלי דלק ליד תחנת הדלק. איחרתי את ההסעה לעבודה, רצתי להביא דלק לאוטו, ואיחרתי לפגישה עם המנהלת המקסימה (שלא כעסה). איזה בחור חמוד עזר לי. ממש חמוד.

אחר-כך הוא בחן אותי, והתלבט אם לקחת את הטלפון שלי (אני מכירה את המבטים האלה...). הוא לא לקח. קצת חושבת עליו.