יש איזשהו קסם

מכולם. מחיי חברה. החברים היחידים שנשארו לי, שלהם יש סבלנות אליי, הם החברה-הכי-טובה, האמריקאי (שבטח יעזוב לארה"ב מתישהו), ונושה, שלא יוצא לי לדבר איתה הרבה. הגעתי למסקנה שאם אני אמות, לא יבואו הרבה אנשים להלוויה שלי. אם אני אתחתן, אין על מה לדבר בכלל- רק המשפחה והחברים של ההורים שלי, וזהו. נעשיתי גלמודה, בודדה, כולם הלכו.

הג'ינג'ית המתולתלת, שכה אהבתי, ואני עדיין אוהבת (הלוואי והיא תקרא את זה...), נעלמה מהחיים שלי כאילו מעולם לא הכרנו. על הג'ינג'ית הצנחנית אין בכלל מה לדבר- מאז שהיא עשתה איתי את העבודה האחרונה בתואר, היא לא יורקת עליי. כמו הג'ינגי'ת המתולתלת. הבלונדינית- עברה לגור עם החבר שלה (כמו זו המתולתלת), ונעלמה לבלי שוב. עוד אחת נוספת, שאקרא לה המתחסדת, נעלמה גם היא. מאז שהיא התחתנה עם בחור חוזר בתשובה, היא הפכה להיות צנועה ולא מדברת עם החברות מהלימודים. הפרפקציוניסטית בארה"ב.

אני לבד.

לבד.

לבד!

אם אני אתחתן, מלבד שלושת החברים שהזכרתי- אין אף אחד. כל השאר, הם רקע מסביב, שטורח להופיע מפעם לפעם ולהוכיח את צדקתו בעניינים מסוימים שאני צריכה שכביכול יוכיחו לי. ואל תיעלבו, זה לא אישי כלפי אף אחד, אבל זו המציאות.

חיי החברה שלי מסתכמים בישיבה בודדה בבית, אחרי יום עבודה, ברייקנות שאוכלת אותי מבפנים, במחשבות אובדניות ששום סרוקסט לא יעזור להן, ובמצוקה שאף אחד מהאנשים שכבר לא נמצאים בחיים שלי, לא יודעים. אגב, חלקם עדיין מנויים על הבלוג הזה.

אני לא יודעת.

אולי הם יצרו קשר כשהם יצטרכו משהו (הזמנה לחתונה?), אולי מעולם לא נדבר. בשבילם, היינו רק פרק. עכשיו שום דבר.

אני אדם חברתי, שצריך חברה מסביבו, במיוחד לנוכח מצבי הנפשי הרגיש (שלאט לאט הופך להיות נוקשה וכואב יותר). אני מוצאת את עצמי בלי אדם לשוחח איתו במשך היום, מלבד אמא שלי. אני מוצאת את עצמי בקשרים עם אידיוטים נצלניים שמתיימרים להראות לי את האור, ולהראות לי ש(כביכול) אפשר לסמוך עליהם.

ביום שבת האחרון רציתי לבכות. לא הייתי מסוגלת. מרוב שכבר למדתי לבלוע את המצוקה התמידית שאני שרויה בה, הפסקתי להתייחס לכאב. אני מורידה אותו עם מינונים גדולים של משחק בשיער, קריאה ובהייה.

אני לבד.

כואב לי ואף אחד לא רואה. עצוב לי ואף אחד לא מנסה להבין את הבכי שלי. האנשים שכן נמצאים מסביב (שציינתי אותם בפסקה הראשונה) לא תמיד יודעים איך לאכול אותי. איבדתי עניין. בהכל. אני רוצה שהכל יחזור להיות בסדר.