יש איזשהו קסם

התאוששתי סופית מהמשבר שפקד אותי. ניתקתי סופית את הקשר עם המגודל. אני ממשיכה הלאה, ובסדר לי עכשיו. הצלחתי למצוא איזשהו ניצוץ של משמעות בחיין שלי. זה קשה, זה לא הולך, ולעיתים צולע. אבל אני מנסה. אני מתנחמת בעובדה שבנובמבר אני מתחילה ללמוד לתעודת עיתונאי, ואני אהיה איזשהו תוצר עיתונאי רשמי. אולי אני גם אתקבל לכתוב באיזה עיתון. מתגעגעת לזה.

*****

לאחרונה, ומאז המשבר, אני חושבת על אנשים שהיו חלק מהחיים שלי ואינם, ואולי שלמה עם חוסר נוכחותם בחיי. הרי האמריקאי תמיד אומר לי ש"שום דבר לא נמשך לנצח", ולמרות שאני יודעת את זה, כמו ילדה קטנה אני מתקשה לקבל את זה.

אני פורחת וזוהרת ואין סיבה לכך. אולי הסרוקסט שאני תוקעת לעצמי כל יום. אולי העבודה חסרת המשמעות בה אני עובדת. קשה לי בה בימים האחרונים, אך אני משתדלת מאוד לצבור כוחות.

****

אני רוצה לכתוב ולכתוב.

ולזהור ולזהור.

ולהמשיך.