ככה המצב שלי נכון לרגע זה. מצב הרוח? נוטה לרצפה. שוב אין הסבר.
אתמול יצר איתי קשר, איזה אחד שפגשתי לפני הרבה זמן. ממש לפני הרבה זמן. כשנמרוד רק זרק אותי לאלף עזאזלים. אותו בחור, שאקרא לו כאן הביולוג, פתאום החליט שהוא ממש ממש רוצה לפגוש אותי. מיותר לציין שאז, כשנפגשנו, וטיילנו טיול סולידי במקום מגוריי הקודם, סיפרתי לו כמה רע לי, הייתי מלאה בהפרעות, בין השאר בהפרעת אכילה שהורידה לי הרבה משקל (שאני מקווה לחזור אליו מתישהו...), והייתי מותשת רגשית מסביבתי. מפה לשם, ומשם לפה, הוא ראה את תמונתי אשר טרחתי לשלוח לו, והוא ציין בפני עד כמה הוא רוצה לשכב איתי ולפגוש אותי וכל מיני שטויות. את האמת? אני לא יודעת איך להתנהג עם זה. זיונים אני לא מחפשת, וגם לא את העבר. אני משאירה את זה בצד.
****
אפרופו צד. הצד שלי בעניין המגודל (החוצפן) לא השתנה וגם לא הולך להשתנות. מה פתאום נזכרתי בו? אתמול הוא הרים אליי טלפון, ועוד הופתע מדוע הוא מסונן. אחרי הסינון הוא שלח לי SMS: "את לא רוצה לענות לי?", אז התשובה, חביבי, היא לא. ולא חזק!
****
אני בעירבון מוגבל בסדר. זה קשה לקבל קצת שקט בחיים? אמרתי לאמאשלי שברגע שיש לי כסף, אני עפה להודו. ולא ברור לכמה זמן.
רע לי וטוב לי. ברגע זה- רע לי.
אני מרגישה בדידות. רייקנות. שוב, כלום.
****
חלמתי על חתונה. בימים האחרונים חוזר לי אותו חלום, בו האקס המיתולוגי (ששמו מוזכר למעלה), מחליט לחזור לחיים שלי, לשחק בהם קצת, ולהציע לי נישואין. מוזר. מעניין. מגעיל, מוזר ומעניין.
אני רוצה חתונה?
אולי. כן.
אני חושבת שבסופו של דבר אני רוצה את הפינה השקטה הזו שיש להרבה אנשים מהעבודה שלי.
נמאס לי להיות רווקה?
לא.
אני חייבת למצוא כבר דירה.
כינוי:
supersonic
בבלוג זה
בכל הבלוגים
