יש איזשהו קסם

כשאמרת.

שאתה הולך ליום, יומיים,

האמנתי.

ישבתי וחיכיתי לך,

יום, ויומיים, ושבוע.

כשחזרת.

ואמרת שאתה נעלם לשבועיים,

אז אמרתי, "נו טוב",

חיכיתי לאיזו שקיעה,

ושקעתי בדממה.

כשהגעת הביתה.

אחרי שנתיים,

אז כבר לא האמנתי.

כשאמרת שאתה נעלם,

כבר ידעתי.

כשאמרת.

שאתה הולך לי בינתיים,

ומחסל הכל בעצבות,

באמת,

רק ליום יומיים,

סתם ישבתי.

אבל כשחזרת,

ונפלתי בדממה,

של השנתיים.

עברו לי סתם ככה,

בציפייה שקטה,

עוד יום.

כבר לא הגעתי ליומיים.