יש איזשהו קסם

לא מבינה את החברה-הכי-טובה שרק מאיימת שתתקשר, ובסוף לא עושה כלום. הורגים אותי הדברים האלה...אני גם לא מבינה את X, שנעלב מזה שלא נפגשנו בשישי אחרי המועד ב' בפסיכופתולוגיה. אני ממש לא מבינה כלום.

לא מבינה את המתוחכם שאומר שהוא רוצה להפגש, ולא יוזם, כי לטענתו הוא "כל הזמן בעבודה". לא מבינה את הקיבוצניק, שפתאום החליט שהוא נמשך אליי ומאוד רוצה להפגש.

לא מבינה איך בלי סרוקסט אני נעשית עצבנית ולא נחמדה, איך עם סרוקסט אני בדיוק ההפך, ולא מבינה איך אני כל הזמן על קוצים.

לא מבינה את המתכנת, שלמרות שהוא די מגעיל אותי (בחיי!), החלטתי שאני נפגשת איתו שוב, והוא פשוט לא עונה.

****

נמאס לי מימי חופש חסרי משמעות, שבהם, אחרי סידורים וכאלה, אני חוזרת עצבנית ולא מעניין אותי אף אחד. סתם קשה לי כבר עם כל מה שקורה מסביב. הכל סתם.