יש איזשהו קסם

בערך כל הבעיות האפשריות (והמורה ליוגה צוחקת מהצד): דלקת בגרון שהאנטיביוטיקה קצת הצליחה לפתור, בינתיים, בעיות עיכול שנוצרות מחוסר תיאבון, וסתם מחשבות רדיפה רגילות.

נו, אתם יודעים.

המתוחכם עדיין משחק בלב שלי.

הג'ינג'י עדיין לא סגור.

אני תקועה באיזה אמצע של כלום, בחיי.

כבר שבועיים לא יצאתי לדייטים כי אני מאוכזבת עד עמקי נשמתי. חרדת הדייטים שלי חזרה לסף הרגיל של פחד מעצמי, פחד לאכזב, ופחד אנ'לא-יודעת-כבר-ממה. למזלי, השבוע אני חולה (מתה), אז זה משאיר את הדברים בצד. המתוחכם שלח לי sms לפני שעתיים שאומר: "הכל בסדר". אני לא הבנתי למה בדיוק הוא התכוון: הכל בסדר אצלנו? הכל בסדר אצלו? עזבו, אני בינתיים יוצרת קשרים חדשים. מאחה את האכזבה ואת הלב השבור.

חולה.