הבחירה בלהיות צמחונית התחילה באמצע כיתה ה'. זה לא היה "פתאום", "יום בהיר אחד", או משהו בסגנון הזה. אמא שלי אומרת שמאז ינקותי ידעה שאבחר בדרך הזו, וזה בגלל שכשהייתי קטנה, אבא שלי היה לוקח אותי לטיול במושב, עם העגלה, ומנסה להאכיל אותי במרק עוף, שאני סירבתי בכל תוקף. זה לא הלך לו. בגיל בוגר יותר, לפני כיתה ה', אמא תמיד היתה מכינה בשר, אני כאילו מתוך אינסטינקט, סירבתי לאכול.
אז ביום בהיר אחד, אחרי החלטות מרובות וחוסר שינה בלילה (כל זה בכיתה ה'!), באתי לאמא ואבא, ובישרתי להם שאני מעכשיו צמחונית. הם צחקו, חשבו שזה ג'וק שיעבור עוד יומיים. בפועל, זה לא עבר עד היום (ועוד חודשיים אני בת 26, רק שתבינו...). ההחלטה להיות צמחונית בגיל הזה, נבעה בין היתר מזה שהייתי רואה בעלי- חיים שמתעללים בהם, והייתי זקוקה אחרי זה לשיחה עם פסיכולוגית חינוכית לילדים. היה לי מאוד קשה עם זה. הייתי אוספת כתבות כאלה שמדברות על הרוע הזה, בוכה בדמעות תנין, ומתחננת לעולם טוב יותר.
אך במהלך השנים, הדעות התגבשו יותר, התגברתי על קשיים ועל דברים אחרים, והצמחונות נבעה גם מהרגשה שלא בריא לי לאכול בשר. זה לא עושה לי טוב. מיותר לציין שבכיתה ה' חטפתי אלרגיה לבשר הודו, עוד לפני שהחלטתי על הצמחונות, דבר שהצריך ריצה לבית-חולים, קבלת זריקה כואבת בטוסיק, ובקשה אחת מהרופא- "שלא תאכל בשר הודו".
בכיתה ט' היה לי מחסור גבוה ב-B12. רופאת המשפחה ביקשה בכל לשון של בקשה: "תתחילי לאכול דגים!", אז גם התחלתי לגלות פירות ים ודגים בכלל. דגים אני מאוד אוהבת, ואוכלת אותם במחשבה שלמה שזה בסדר. לפני שנתיים חטפתי הרעלת מזון מפירות ים, ומאז הטראומה הזו- החלטתי לרדת מזה.
והשנה, גיליתי את האוכל האורגני. נכון שלפעמים אני מכניסה לגופי ג'אנק, אך אני אוכלת רוב הזמן הרבה ירקות ופירות לא מרוססים, הרבה קטניות, הרבה פחמימות טובות, ודואגת לעצמי. אני מומחית בשימוש בירקות ובאוכל אורגני וגם טבעוני, בכלל. אני מבשלת לעצמי, משתדלת לא לאכול מעובד, ומאוד בריאה.
הצמחונות עשתה לי רק טוב, ויש אנשים שעד היום מנסים לדחוף לי בשר, אך ברגע שהם מגלים שזה לא הולך להם, הם מוותרים. מנגד, ליד צמחונים אני נחשבת לטורפת, בגלל הדגים. אבל שכל אחד יחשוב מה שהוא רוצה. מאוד בריא לי ומאוד טוב לי. ואני לא אחזור לאכול בשר. אף פעם.
כינוי:
supersonic
בבלוג זה
בכל הבלוגים
