יש איזשהו קסם

שקשה לי לכתוב בזמן האחרון. שיש לי הרבה (ממש המון!) דברים להגיד, ואני לא מצליחה להוציא אותם. הדבר היחיד שאני כן מצליחה להוציא, הוא משכורת נורמלית מהעבודה שלי, שאני גם מצליחה לחסוך אותה. יש בהחלט אפשרות חזקה שאני סוף סוף אעבור לגור בגפי, לבד לחלוטין, בעיר הגדולה, בשלהי הקיץ.

אני צריכה לכתוב כתבת פרופיל על עצמי, ולא יודעת ממה להתחיל. הדבר היחיד שאני יודעת שהולך להיכנס, הוא כתיבה בגוף שלישי. אני מצד אחד גם רוצה להתקדם בעבודה שלי, ומצד שני אני מאוד מאוד מאוד אוהבת את המנהלת שלי, ככה שנוח לי להישאר באותו מקום. היא רוצה שנדבר על זה היום.

אני מרגישה שכלום לא מתקדם בחיים שלי, ומצד שני מתקדם יותר מדי. אני מחכה כבר להתחיל תואר שני ומפחדת. עצוב לי ושמח לי, אבל אני מאושרת ללכת לעבודה ולטחון שם שעות. מיותר לציין שאתמול לא התעוררתי להסעה, הגעתי לעבודה בתשע, ונשארתי לענות לשיחות עד חמש. מבטי ההערכה כלפיי פשוט נזלו מכל המנהלים. אולי אני וורקוהלית. ואני נגד אלימות כלפי נשים, ויש לי המון מה להגיד, אבל שוב, אני לא מצליחה להוציא. ואני חושבת על המתוחכם, ולא חושבת עליו, והכל מבולגן כזה.

איכס.