יש איזשהו קסם

מתברר. אני קיבלתי המון עזרה מידידיי שמכבר בעקבות מה שקרה לי, שהראו אכפתיות שלא ציפיתי לה. המתוחכם דרש בשלומי וקצת הטיף לי שאני צריכה לשים לב יותר לאנשים שאני פוגשת, החבר מהעבודה גם הוא דאג, וגם החבר מהלימודים. מה אושש אותי בסופו של דבר והשאיר אותי עם חיוך? ארבעה סרוקסטים. שניים שלשום ושניים אתמול, ואיזה סרט שרציתי לראות מזמן, וזכיתי לצפות בו אתמול. נרגעתי קצת.

פתאום התעצבנתי על עצמי. איך זה שאני מבזבזבת על הדברים האלה זמן? איך זה שאני נשארת בעמדה שאני נמצאת בה עכשיו וסובלת? אז החלטתי לפנק את עצמי אתמול, ולקחתי במבצע עובדים את הממיר המקליט שלנו. ככה החלטתי, פתאום. זה מצחיק, אך מאז שאני עובדת בלווין, אני נעשיתי מחוברת יותר לטלוויזיה. אין כמו ממיר מקליט ברגעים קשים, כמה ספרים ועיתונים, ואיזה שוקו חם.

****

אני מסתכלת עכשיו במעמד העיתונים שלי, ורואה את כל אלה שיש לי לעבור עליהם, וחוטפת חום. אני מאוד אוהבת לקרוא עיתונים, אך בעקבות הקורס אני מלאה יותר מדי בדברים האלה. נו, לא נורא.

אני צריכה להדפיס את כתבת הפרופיל. אני צריכה לחייך.

חוץ מזה, אני צריכה להיות חיובית יותר. אולי זה ישנה דברים מסוימים.

מה שכן...למדתי שאני לא סומכת על אף אחד. רק על עצמי. ועל איך שאני נראית ועל מי שאני. מי שירצה אותי, יקבל אותי כמו שאני.

איזה מזל שאני מרגישה מלאה מהלימודים ומהעבודה שלי. והיו לי ימים קשים בעבודה. אבל ניחא, הכל יסתדר בסופו של דבר. הרי רק בחור אחד לעשר הוא הבחור שלך. אולי.