בחרדות שהמנהלת הייקית שלי תפטר אותי. ולמה? אתמול נפלתי בכניסה לבית, בשעה 13:30 בצהריים, חצי שעה לפני הליכה למשמרת בעבודה, על היד שאיכשהו אני מצליחה לכתוב איתה עכשיו. לא יכולתי להזיז אותה עד לפני שעתיים. הודעתי אתמול, כמובן, שלא אגיע למשמרת בעבודה, והמנהלת שלי נבחה עליי, דרשה שאלך לרופא מיד (ולעזאזאל, אין רופא באזור!), ואם אין כלום שאגיע לעבודה. אז תפסתי מונית (כי אני לא יכולה לנהוג!), אמאשלי ליוותה אותי, ונסענו למרפאה המקצועית בנתניה. כירורג שלל שבר, והמליץ על מים קרים במגבת במשך כשלוש פעמים במהלך אותו היום. זה עזר כמו כוס רוח למת. כל הלילה התפוצצתי מכאבים עזים, התעוררתי כארבע פעמים בגלל הכאב, ומצאתי את עצמי לא מתקשרת בשבע וחצי בבוקר להודיע שלא אגיע לעבודה (לא הייתי מסוגלת). היא שוב התקשרה. שוב נבחה עליי בטלפון, והוסיפה בנימה צינית ש"זה לא נראה טוב לתפקיד החדש, ידוע לך?", ואני עניתי: "ג', אני בלי יד! כל הלילה התעניתי מכאבים. אני לא יכולה להתלבש על היד הזו אם לא מלבישים אותי. בקושי עושה משהו." שעתיים אחרי זה, אחרי בילוי אצל רופא המשפחה, ששלח אותי למיון, הוגדרתי כ"חבלה יבשה", המליצו לי על יומיים מנוחה (שאני לא לוקחת בגלל חרדות פיטורין), ומשככי כאבים, וביקורת עוד עשרה ימים לשלילת סדק.
****
והכל יושב לי על המצפון. נכון שהייתי חולה עוד פעמיים החודש, אך עליהן הודעתי מראש ולא תיכננתי את כל המצב. לא תיכננתי להיות בלי גב מהעבודה ועם חרדות פיטורין, כי המנהלת שלי לא תומכת בי. כבר הספקתי לפרוץ בבכי כמו תינוק מספר פעמים. אגב, למנהלת החדשה השארתי הודעה במשיבון על הנקע-חבלה, והיא לא הגיבה אפילו. לא התרשמתי שהיא כועסת (אני פשוט צריכה להשתדל להגיע לעוד חפיפות...).
אני מאוכזבת מהיחס. מתה מפחד. הלווין חשוב לי ועל אחת כמה וכמה לעשות בו את העבודה כמו שצריך. אני מדוכאת ומלאה במחשבות.
****
הממי מהעבודה חזר לדבר איתי.
גם החברה-הכי-טובה שנמצאת בתהליכי סליחה.
הריאלי התקשר לשאול לשלומי, ביקש לחזור להיות בקשר, ורק אמר שהקשר יהיה פחות אינטנסיבי (אני בעד).
אני מפחדת לאבד מקום עבודה שאני אוהבת, ובגלל כל מה שנוצר. מדהים כמה לא תיכננתי את זה.
יהיה בסדר, לא?
אני עומדת לבכות.
כינוי:
supersonic
בבלוג זה
בכל הבלוגים
