יש איזשהו קסם

הנקע מיום חמישי עדיין לא עבר. אני משתגעת מכאבים, אך למרות זאת הלכתי לעבודה אתמול למשמרת לילה, והיום נסעתי ללימודים, וכתבתי בקושי. ועוד היום יש לי יום הולדת, וביום ראשון הקרוב אני עוברת תפקיד. יותר מדי דברים על הראש.

אני שונאת ימי הולדת, ויום ההולדת שלי יוצא ב-1/1, יום אחרי הסילבסטר. יום אחרי שכולם שיכורים ולא מכירים את עצמם. במיוחד מאז גיל 23. להתבגר ולהתגבר זה הופך קשה יותר עם השנים, למרות שמצפים ממך שיהיה הפוך. בנוסף, כפי שציינתי, אני עם חצי נקע. זה לא ממש תורם לדיכאון של יום ההולדת, שמסתכם במה שנעשה עכשיו, מה היה עד עכשיו ומה יהיה. אלה תהיות קבועות שאני שונאת אותן.

בלימודים הריאלי ישב לידי, כרגיל, היה קר משהו (כי הוא תמיד כזה), הקריא את דבר העורך שלו לעיתון החלומות, ואני ניפחתי איזה משפט שאמר בסוף היום: "אולי אני אבוא למסיבה שלך ביום שישי, אלא אם כן אתפתה לטיול...ואגב, את רוצה מתנה?", ברוב טיפשותי פירשתי את זה כמשהו שלילי ביותר. שהוא לא רוצה לבוא ביום שישי, שהוא יעשה איזשהי טובה אם יבוא, ולמה בכלל הוא שואל אם אני רוצה מתנה? ממתי שואלים שאלות כאלה? אז התעצבנתי עליו. לא רבנו, אך התברר שניפחתי את הדברים קצת מעבר, וזה אולי בגלל שהוא ואני בקושי דיברנו. אז זו טעות שלי, ואני מתנצלת. ואני מתנצלת גם על הנטייה להיות דרמה-קווין.

היד שלי ממש כואבת. חייבת לנוח.

אגב, עדכונים נוספים יבוא במשך השבוע. אני צריכה להתאושש ולרשום פה כמה דברים דחופים.

להלן הרשימה שלי:

* הממי מהעבודה שאני כבר מתלבטת אם לקרוא לו ככה. הוא די ילד. אז נקרא לו "הילד".

* מה אני חושבת לגבי מיקומי הנוכחי בעבודה/בלימודים?

* רגע, אני במערכת יחסים כרגע???? לא ברור ולא משנה.

ויש עוד נושאים. אני פשוט חושבת בקול עכשיו. צריכה את זה. חושבת בכתב, בעצם.