יש איזשהו קסם

כל ערב, ביום שישי, אנחנו אוכלים ארוחת ערב עם סבאסבתא. המשפחה שלי בכלל משתדלת להראות משפחתיות תקינה, וזה אחרי שעברתי מלחמות עולם עם אבאשלי, אמאשלי גם לא זכתה למנת יציבות, ועברנו דברים לא קלים. אבל אין שישי שהוא לא עם משפחה. כל שישי יש את הביחד, ומצד שני, יש גם את המרחב שאנחנו מעניקים אחד לשני.

ההורים שלי לא באיזה עניין של להעיק עלינו, וזה עובד יפה. אנחנו גם לא מעיקים עליהם. יש משהו מאוד חם במשפחתיות שלנו, משהו שתומך, מחבק, אך גם נותן אוויר לנשום. זו אהבה ששווה יותר מאהבה רומנטית בעיני, כי היא ללא תנאים וללא מגבלות. ההורים שלנו למדו לקבל את הגחמות שלנו, גם אם זה לא תמיד נראה להם.

בימי שישי אנחנו מתחלקים בחוויות השבוע, אנחנו מספרים אחד לשני מה מפריע לנו, ובעיקר נמצאים שם אחד בשביל השני.