יש איזשהו קסם

מחסום כתיבה.

אבל יש משהו שטחי בכל מה שמסביב. לפחות ככה אני מרגישה. אולי כי חזרתי מסוף השבוע, שהיה באיזו ציפייה לפגוש את המתוחכם (למרות שלא הובטח כלום לפני כן), אולי בגלל שאני סתם מרגישה כאילו כלום, אולי כי אני צריכה ולא צריכה חופש. לא יודעת. מצד אחד מדברים איתי על קידום. המנהלת שלי התחילה לדבר במושגים שאני אתן דעתי על עובדים מסוימים שאני אחליט מי הם, שיקשיבו להוראותיי וימלאו אחר הציפיות מהם במסגרת הפרויקט לקליטת עובדים חדשים. מצד שני, אני מתחילה ללמוד עוד שבוע עיתונות, אז זה הכל ביחד.

****

שוב קצת כעס על החברה-הכי- טובה, שלא טורחת להרים טלפון גם כשהיא נמצאת בסוף שבוע אצל החבר האידיוט שלה. אני מוצאת את עצמי בעמדה של מקבלת חנופות (ממנה), מתנצלת על חוסר הסבלנות שלי, ומצד שלישי בכלל שואלת אותה לפשר התשובה לשאלה: "מתי ניפגש"? . אגב, השאלה הזו נשאלה כבר כל-כך הרבה פעמים, שהפסקתי לספור. די.

****

עדכון של מחשבות בקול: דיברתי עכשיו עם החברה הכי טובה, והיא גם מתגעגעת, אז בוודאי ניפגש בקרוב

עוד דבר, במיוחד לדוור: זה שלבחורה יוצא לעשות סקס, זה לא אומר שזהו הדבר היחיד שהיא מחפשת. יש דבר כזה שנקרא "נסיבות", ויש גם אירועים שלא צופים מראש.

אני לא בקטע של משחקים, ואף אחד לא חייב לחכות לי.

****

מחכה לדוור...כלומר, פוטנציאליים:

1. המתוחכם.

2. המוזיקאי התל-אביבי.

3. לא אופציה, אבל סתם תקווה- הברמן הבוגדני (בחברתו, לא בי...אני לא מתערבת!).

וכן...

אני רוצה להיות נאמנה!

אני רוצה אהבה!

סליחה אם פגעתי.

אחרי אינספור תהיות בקשר אליו, אני עדיין נמצאת במחשבה שמקשרת אותו, את המתוחכם, לחוסר רצינות, ביחס אליי. לפני שעתיים עמדתי לעלות על רכבת, לנסוע לתל-אביב, לישון אצלו (!) ולחזור מחר בבוקר. הוא החליט שהוא נשאר בצפון, חצי כעס עליי שהתאכזבתי (מה הוא מתפלא כל-כך??), ואמר שהוא רוצה להפגש בלי לחץ. בשבוע הבא. אף פעם לא חיכיתי חודש כדי לפגוש מישהו. לשמחתי, ולחוסר ידיעתו, הוא לא מרגיש שאני משלימה חוסרים. לטענתו הוא מחכה לי כבר חודש, והוא עסוק בעבודה עד מעל הראש.

ואני שואלת: האם להבין את זה? האם לוותר עליו?