יש איזשהו קסם

שה-X המיתולוגי מציע נישואין, הפעם בלי תנאים, הפעם הוא פשוט שם. שונאת את החלומות האלה. זה תמיד מוציא אותי מאיזון, גורם לי לזיעה קרה, והרגשה איומה שאני בכלל לא יכולה להסביר. הוא מחזיק בחברה כרגע, אני לבד. כבר שש שנים לבד, וזה מתחיל לתת אותות מצוקה. אהבה חסרה. כמה אפשר עוד להכיר את הבחורים הלא נכונים? אלה שמנצלים, או לחילופין הופכים את עצמם למנוצלים לידי? כבר לא יודעת מה לעשות.

****

יש גם חלומות רעים על המשרד. למרות שאני אחראית. למרות שאני לא אשאיר עבודה לא הכרחית ליום המחרת, למרות שאני אוריד את כל מה שאני צריכה. אני מקווה שהמנהלת שלי התחילה לסמוך עליי יותר. אני בסדר עכשיו. העבודה, כרגיל, מחזיקה אותי. ויש בזה משהו מפואר, אבל גם משהו עצוב.

****

הנחש ניתק את הקשר. למען האמת, אני שמחה שהוא עשה את זה, כי אני רציתי לעשות את זה קודם. הוא התנהג ומתנהג כמו זאב במסיכת כבשה. לא אוהבת אנשים כאלה.

אני אהיה בסדר.

אני חושבת עליו, למרות ש-L אומרת במבטא אמריקאי-בלגי, להפסיק לחשוב. הוא לא הכי יפה, הוא חמוד מינוס, הוא נחש בדמות של כבשה, הוא מזיין כל שני וחמישי מישהי אחרת, וגם יוצא בהצהרות על זה, ועוד אחרי זה טוען שאכפת לו. אני לא מאוהבת בו. באמת שלא. אי אפשר לאהוב מישהו שלא מכירים לעומק, ויודעים רק על המאפיינים הכלליים באישיותו הקלוקלת. לא יודעת.

יש בו משהו ממלא. הוא מאוד מצחיק, מאוד מקסים, משרה אווירה טובה, מביא חומרים טובים, אינטיליגנט ומקשיב, אבל דפוק. לגמרי. בכל המשמעויות.

ואני, כבר שנים שמכירה את הבחורים הלא נכונים האלה, שמטריפים את דעתי ואת השכל, שאני נפגעת מהם, והם נפגעים ממני. לפחות אני יודעת לעמוד על שלי עכשיו. לפחות אני מצליחה.

חרדת הדייטים שלי נעלמה כליל, ופינתה את מקומה לחרדה חדשה- זאת מהביצועים בעבודתי. אבל אני בסדר. הוא מרגיז אותי הבחור, מעצבן אותי ברמות על, ולא רגיש בעליל.

ובכל זאת עושה לי את זה.

המנהלת החדשה, מזה ארבעה חודשים וקצת, אמרה לי אתמול שהיא סומכת עליי רק ב-70%. וזה למה?

"את איטית לעיתים."

"יש דברים שאת עדיין לא מקפידה עליהם"

"את צריכה להוביל."

אלה הסיבות המיקרו-קוסמיות של כל העניין. זה מתסכל. מאוד. עד לפני שנה הייתי עובדת מצטיינת. עד לפני חצי שנה כל המנהלות הקודמות אהבו את עבודתי מאוד מאוד. כל האנשים איתם אני עובדת אוהבים אותי.

אז למה?

אלה דברים שגורמים לי לחשוב בפעם המיליון האם אני נמצאת במקום המתאים לי. ובכלל, אני רוצה לעבור לעבוד בספריה או משהו בסגנון (בגלל התואר השני), ולהתמחות בתחום שאותו התחלתי ללמוד.

אני צריכה כרגע יותר גמישות בחיים שלי, אבל אני צריכה גם הבנה. בעיקר שלה.

לא יודעת מה לעשות.

באמת.