יש איזשהו קסם

זו ההרגשה נכון לרגע זה. יש לי גם חלומות מזוויעים בנוסף להכל. אני חולמת על הביצ' מהעבודה, אשר מתלווה אליי למקום מסוים, ומתנהגת כמו ביצ'. מיותר לציין שבעבודה שלנו, ובתוך הצוות, היא שיא הצביעות. עוד לא ראיתם כמוה, וזו הבטחה.

האמריקאי חוזר היום מחו"ל. אני כל-כך מקנאה בו על אינספור הנסיעות שהוא עושה. אני רק פעמיים בחיים שלי הייתי בחו"ל, וזה ממש מבאס אותי רק לחשוב על זה. אני מרגישה פספוס, כל-כך גדול, שאני בכלל לא יכולה לתאר!

נכון שסיימתי כבר תואר ראשון (אני צריכה עוד שיחה עם ראש החוג, והכל יסתדר), נכון שאני ממשיכה בלימודים, נכון שאני עובדת קשה, אך מצד שני אני מרגישה שבלי הנסיעה הזו להודו, אני לא אהיה שלמה. אי אפשר להסביר את זה בכלל.

*****

רציתי להפגש עם החברה-הכי-טובה, אך היא "תקועה" עם החבר האידיוט שלה, שמנצל את תמימותה וטוב לבה, והיא לא רואה את זה. תאמינו לי, אני כבר לא מבינה אותה. באמת שלא. כבר לא טורחת. דיברתי על זה לפני שבוע עם הג'ינג'י, והוא פשוט אמר שאני צריכה לשחרר, לעזוב את הכל בשקט.

המנטרות היוגיות שלי הולכות מצוין, ובעבודה אני נהדרת. אני כנראה אתקדם לפי מה שזה נראה על פני השטח, וזה כבר מרגיע.

*****

אין בינתיים תוכניות לסוף השבוע. רק עבודה מחר בערב. אני מקווה שעוד יהיו לי תכניות נהדרות להיום.

אנחנו כותבים כדי להשפיע, אנחנו כותבים גם כדי להגיד, אנחנו כותבים סתם, וכותבים רגשות. אנחנו אמיתיים ולפעמים גם משקרים לעצמנו, אנחנו מפחדים אך חושפים, ואנחנו פה, למרות הכל. למרות מה שהיה ולמרות מה שיהיה.

טוב שיש יום כזה המוקדש לכל בלוגר באשר הוא ומי שהוא.

ההמלצה שלי: התפוז הדיגיטלי, אמיתי, בועט, מצחיק וגם עצוב, צבעוני מאוד, ואני גם מכירה אותו באופן אישי. היו לי בעבר רגשות מעורבים כלפיו, אך אני מאוד שלמה עם נוכחותו כרגע, אצלי.

חוץ מזה, לכל אחד מאיתנו יש משהו לתת, להגיד, לחלק.

כלשנה, כל תכנית, כל הפקה וכל אחד ששר- התכנית הזו, "כוכב נולד", "נולד לרקוד", "חתול נולד", הכל מיותר (אולי חוץ מהאחרון, אני רוצה גורים ממשי!). אחרי חודשים ארוכים ומפרכים, בהם החבר'ה זימרו קאברים, וכביכול תמכו אחד בשני, והביעו את הישראליות על כל גווניה, כולל שופטים מומחים ומומחים בביזאריותם, הגענו לגמר.

וכמו בשנה שעברה, יש פיינאליסט אחד שהוא ברור. לפחות לי. לא ברור לי מה היא עושה שם, לא ברור לי גם מה ג'קו עשה שם בשנה שעברה, מכיוון ששניהם אחרים. שניהם אומנים מלידה, שניהם עושים מוסיקה בצורה רצינית, שניהם נושמים את הלחנים, את המילים ואת האומנות הזו. אני לא אומרת שהשאר לא, אך מתמודדים אחרים מסתכלים על זה, לדעתי, בצורה שטחית יותר.

דיויד ברוזה כינה את בועז מעודה "מלך", ומבחינת כל המראייינים את המסחור הזה, מדובר ב"אנשים מדהימים...עושים צמרמורות." חברי ההפקה מכונים ה"הורים" של החבר'ה וכולם כל-כך יודעים הכל על כולם, שזה פשוט מבחיל.

כמות טפטוף המחמאות, כמו הלכלוכים ומצד שני כמות האנטוגינזם שיש בדבר הזה, היא פשוט עצומה.

אין לי ספק שלמרינה מגיע לזכות, ולו בגלל שהיא חותרת תחת זרם המסחור ומביאה משהו שונה. היא לא מתביישת וגם לא רואה אף אחד ממטר. נראה כאילו כל הרכילות לא מעניינת אותה. היא אמיתית. כמו ג'קו. היא הולכת להצליח, גם אם היא לא תנצח היום.