בבוקר חג הסוכות קמתי עם כאב גרון חזק.

הכנתי לעצמי כוס תה ולגמתי אותו באיטיות בסוכה. חשבתי שאולי מישהו יביא עוגה לסוכה, אבל התבדיתי וכך לגמתי את כוס התה מבלי "לייבש" את הגרון עם איזו עוגה.

אחרי שסיימתי לשתות, החזרתי את הכוס למטבח ואז הבחנתי בעוגה שאשתי הכינה.

העוגה הייתה מונחת על השיש, מכוסה בנייר אלומיניום כסוף. הצצתי לתוך התבנית וראיתי שנשארה חצי מהעוגה שאכלנו בליל אמש.

מממ זה היה טעים, וכל כך בא לי עוגה!

אבל לא היתה סכין ליד העוגה. חשבתי שזה לא יהיה מסובך מדי לדחוף את אצבעותיי לתוך העוגה ולמשוך משם פרוסה.

ובאמת הפרדתי בקלות נתח מהעוגה משאר העוגה. אך אבוי! העוגה הייתה רכה יותר ממה שדמיינתי. וכך מצאתי את עצמי עם עוגה מאוד מלכלכת, מבחוץ היא הייתה מצופה באיזה שהוא ציפוי שוקולדי ובפנים משהו לבן ורך והכל-הכל עכשיו ביד שלי.

לחזור לסוכה לא רציתי, כי היד שלי הייתה מלאה בזה ולא רציתי שמישהו ייראה אותי ככה.

אז עשיתי את מה שכולכם הייתם עושם במצב כזה:

דחפתי את כל העוגה לתוך הפה שלי.

ואז שמעתי מישהו התקרב.

והיד שלי הייתה מלוכלכת.

והפה שלי היה מלא.

ואז הרגשתי דקירה בגרון, שהיתה שונה מכאב הגרון שהפריע לי קודם לכן. הכנסתי את היד שוב לפה ושלפתי מתוכו קיסם,שאשתי הניחה בעוגה כדי שלא תידבק לנייר האלומיניום.

מזל שלא ראיתם אותי שם, מתפלש בעוגה כמו גרגרן רעב. בעצם, מזל שאף אחד לא ראה. שטפתי את הידיים והפנים וכיסיתי את שארית העוגה. בפעם הבאה, כדאי לחפש סכין, מזלג וצלחת לפני שנכנסים לעובי העוגה.