מכירים את אלה שלוקחים את תפקיד המארח קשה מדי?

הייתי במסיבת "שבע ברכות" השבוע שמארח המסיבה היה כזה.

איך שהגעתי לבית שלו, ישר הוא ציין שזו הפעם הראשונה שלי שם ואמר שמעכשיו הוא מצפה שאבוא אליו עוד. חייכתי וחיפשתי מקום לשבת.

אחר כך הוא רצה שאני אטול ידיים מיד אחרי החתן, שזה לא נורא כל כך, אבל אני פשוט לא אוהב לחכות עד שכולם נוטלים ידיים כדי לאכול (ובאמת לא חיכיתי. מיד אחרי שנטלתי ידיים, לקחתי לחמניה, ברכתי "המוציא" ואכלתי אותה) ובסך הכל אוהב לעשות דברים בקצב שלי.

אחרי זה הוא שאל אותי מה אני אשתה.

עניתי שאשתה מים, אך הוא צחק והראה לי מגוון של יינות, וודקה וליקר בננה.

הסכמתי לבסוף לשתות ליקר בננה (שהיה מאוד טעים).

בהתחלה הוא אמר לי ללגום את הליקר לאט לאט כדי להתרגל לטעם, אבל אחרי שטעמתי מהליקר ("נו, טעים?"), הוא אמר לי לשתות הכל בלגימה אחת.

שתיתי בקצב שלי, והוא כל הזמן התעניין במצב הכוסית שלי. כשסיימתי אותה, מיד מיהר למזוג לי עוד אחת.

וכך במשך כל הארוחה, אם לא ראה אותי לוקח בורקס, ישר הגיש לי את הצלחת של הבורקסים ולא האמין שכבר אכלתי אחד. 

כשהגישו את המנה העיקרית, ושמתי בצלחת שלי עוף ואורז מעל השאריות של סלט הירקות שאכלתי לפני כן, הוא רצה להביא לי צלחת נקייה במקום זאת שכבר מילאתי.

אמרתי לו שזה בסדר, ואני אוהב לאכול את העוף עם הסלט וסירבתי לקבל את הצלחת הנקייה.

כעבור כמה דקות, כשכבר הספקתי לאכול חצי ממה ששמתי לעצמי בצלחת, הוא לקח לי את הצלחת(!) עם כל האוכל שהיה עליה, כולל הסכין והמזלג שלי, ושם במקום הצלחת, צלחת אחרת. ניסיתי למחות ואמרתי שלא סיימתי, אך הוא רק לקח את קערת ההגשה ושם לי הרבה מאוד אורז (בלי עוף). אחרי שסיים, הוא הניח בצלחת שלי את המזלג ששימשה אותו להגשה.

הייתי המום. לא אהבתי את זה בכלל. מעולם לא עשו לי דבר כזה.

איתרתי את הצלחת הקודמת שלי, וביקשתי שיעבירו לי אותה ולקחתי ממנה את מה שנשאר מהעוף שלי והוספתי לעצמי סלט מקערת הסלט.

לא אכלתי את כל האורז שהוא שם לי בצלחת וכשהוא הגיע לסיבוב נוסף כדי למלא לי את הצלחת, אמרתי לו שזה "בל תשחית" כי אני לא אוכל את מה שישים לי, אז הוא ויתר.

הוא חזר להתעניין במצב הליקר שלי והביע נכונות למלא את הכוסית שלי שוב. בסוף פשוט אמרתי לו "מספיק". ואז הוא הפסיק.

תראו, אני יודע שהכוונות שלו היו טהורות, אבל לדעתי הוא הגזים עם "אירוח היתר שלו". בשלב מסויים אמרתי לו לא לדאוג ושאני אוכל (באמת אכלתי הרבה).

בסוף הערב, כשכבר פנינו ללכת ונפרדנו ממנו לשלום הוא אמר לי: "אתה יודע איפה אני גר? מעכשיו תבואו כל הזמן...".