מעולם לא חשבתי שאמצא את עצמי מתפלל במניין שבו שליח הציבור (החזן) הוא אחד מגדולי החזנים בארץ ובעולם ועוד נהנה מזה. זה פשוט לא הסגנון שלי.

אבל זה בדיוק מה שקרה בשבת האחרונה. ולא עם חזן אחד, אלא עם שניים!

השתתפתי ב"שבת שבע ברכות" ודוד החתן הוא אחד מגדולי החזנים בעולם. אי לכך ובהתאם לזאת, הוא היה החזן בבוקר וגם הבן שלו התחזן ושניהם יחד יצרו אווירה מיוחדת בתפילה.

כשהחזן התחזן הייתה הרגשה של קדושה באוויר. זה היה משהו באמת מיוחד ואת זה אומר לכם מישהו שלא אוהב להתמרח יותר מדי עם התפילה!

התפילה אמנם הסתיימה כשעה לאחר המועד הרגיל שלה, אך לא ראיתי שזה הפריע למישהו יותר מדי.

בערב, הבן של החזן בירך את אחת מהברכות של ה"שבע ברכות". עד שהוא לא פצה את פיו לא ידעתי איזה קול יש לו. זה היה מדהים! כשהוא סיים את הברכה כולם מחאו לו כפיים (מחזה נדיר בברכות ה"שבע ברכות") וגם אני. אין מספיק מילים בפי לתאר את זה. וואו.

כשהחזן עמד לפני התיבה כדי להיות שליח ציבור, הבן שלו ליווה אותו בקולות רקע ומאוחר יותר שהבן עלה להיות חזן, אז האב ליווה את הבן בקולות רקע. זה היה מדהים.

בכל השבת הם זימרו וקולם בלט (אלא מה?) מעל קולותיהם של שאר המזמרים וברגעים רבים אנשים פשוט הפסיקו לשיר רק כדי לשמוע את החזן שר. תענוג.

ונקבע שיא הסטורי: הגבהתי את ספר התורה בפעם הראשונה בחיי (והוא לא נפל- אם הוא היה נופל כל בית הכנסת היה חייב לצום).