| |
זה נחמד להיות חשוב, אבל חשוב יותר להיות נחמד. |
| 7/2003
 בדיקת דם
היום הייתה לי בדיקת דם. השכמתי קום (קצת לפני שש לפנות בוקר) כדי להגיע מוקדם לבדיקה.
כשהגעתי, שאלתי מישהו מי אחרון בתור, והוא ענה לי שאם אני רוצה אני יכול להכנס לחדר שבו הייתה אחות חדשה, כי הוא נכנס לחדר השני שבו הייתה אחות ותיקה. חשבתי לעצמי: "מה הוא יודע שהוא לא אומר לי?", אבל הרצון לעזוב כמה שיותר מהר גבר על כל מחשבה הגיונית בשעה כה מוקדמת של הבוקר.
התיישבתי ומיד ראיתי שהיא חדשה בעסק (מה יש לי עם אחיות חדשות?). היא שאלה את האחות הוותיקה אם היא מלאה נכון את הטפסים ואחרי זה התחילה במסע חיפושים אחרי וריד.
קשה מאוד למצוא אצלי וריד וגם היא חיפשה כמה דקות עד שהחליטה שמצאה את הוריד שלי. היא תקעה בי את הפרפרית, אבל לא יצא ממני דם.
ניסינו בזרוע השניה. גם שם היא לא מצאה וריד, אלא רק סימני דקירה מבדיקות דם קודמות (התלבטתי אם לומר לה שזה בגלל שאני מזריק סמים, אבל לא ידעתי אם היא תבין או תעריך את הבדיחה- אז ויתרתי).
ואז היא הציעה לי 2 אפשרויות:
א. ללכת לאחות הותיקה כדי שהיא תסיים את בדיקת הדם.
ב. שניקח דם מהיד במקום מהזרוע.
שאלתי אותה אם זה כואב לקחת דם מהיד, והיא השיבה בכנות שכן.
בסתר ליבי העדפתי ללכת לאחות הותיקה, אבל לא רציתי לפגוע בה ולכן נתתי לה להחליט.
היא החליטה לדקור אותי שוב ביד.
זה כאב. לא בטירוף, אבל כאב.
זה עדיין כואב (יותר מ-16 שעות אחרי הבדיקה).
החלטתי שבפעם הבאה לא אכנס אל האחות הזאת, אלא רק אל האחות הותיקה שיודעת בדיוק איפה נמצאים הורידים הטובים שלי.
עם המזל שלי, היא תהיה האחות היחידה בפעם הבאה ולא תהיה לי ברירה אלא רק להכנס ולעבור את בדיקת הדם אצלה.
אבל מותר לקוות, לא?
שנהיה בריאים!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
